תלמוד בבלי – הבדלי גרסאות

התלמוד הבבלי קרוי גם "'''גמרא'''" (=תלמוד, בארמית). במקור היו אלה שני מונחים שונים. המילה "תלמוד" משמשת כבר בלשון ה[[תנאים]] בהוראה של לימוד, עיון ופירוש, ואילו המילה הארמית "גמרא" מופיעה לראשונה בלשון אמוראי בבל לציון ידע שנתקבל במסורת, בניגוד לידע שהושג באמצעות הסברה{{הערה|1=חנוך אלבק, '''מבוא לתלמודים''', תל אביב, 1969, עמ' 7-3.}}. בתקופת ה[[גאונים]] החלו להשתמש במונח "תלמוד" לציון החיבור עצמו. ואולם, במחצית השנייה של [[המאה ה-15]], עקב איסור השימוש במונח "תלמוד" מטעם [[צנזורה על ספרים עבריים|הצנזורים הנוצרים]], הוחלפו ב[[דפוסי התלמוד]] כל מופעי המילה "תלמוד" במילה "גמרא". כתוצאה מכך, היטשטש ההבדל בין שתי המילים, והשם "גמרא" לציון החיבור נעשה שגור בציבור הלומדים המסורתי, בעוד בחוגים האקדמאים מקפידים לכנותו "תלמוד".