הרמנויטיקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏פתיח: קישורים פנימיים
תיקון קישור לדף פירושונים
שורה 3:
[[אטימולוגיה|מוצא המילה]] "הרמנויטי" נעוץ כנראה ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] בשליח האלים [[הרמס]]. תחום [[מחקר]] זה החל ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]], כ[[מתודולוגיה]] להגעה לניתוח הנכון של ה[[תנ"ך]]. במקביל, התפתחו הרמנויטיקות של תחומים שונים, בעיקר של ה[[משפט (בלשנות)|משפט]] ושל הכתבים הקלאסיים (ב[[ספרות]], ב[[פילוסופיה]] וכו').
 
הראשון שבנה את ההרמנויטיקה כתחום-[[ידע]] כולל היה ה[[פילוסוף]] וההוגה ה[[דתייםדת|דתי]] ה[[גרמנים|גרמני]] [[פרידריך שליירמאכר]]. שליירמאכר הראה כי [[אנליזה (מדע)|ניתוחם]] ופרשנותם של טקסטים מכל תחום שהוא, מצריכים למעשה צורת [[חשיבה]] ועבודה שונה. לדעתו, מטרת כל פרשנות היא שחזור חווית ה[[כותב]]. הפרשן שואף לחוות מחדש את עולמו של הכותב, אשר מתוּוך אליו על ידי הטקסט. לאחר ימיו של שליירמאכר, התרחב העיסוק של ההרמנויטיקה מעיסוק בטקסטים לעיסוק במגוון של [[התנהגות|התנהגויות אנושיות]] – כולל [[אומנות]] לצורותיה ואף [[מולטימדיה]].
 
חסידי גישה זו טוענים שטקסטים, והאנשים שמייצרים אותם, לא ניתן לחקור בעזרת אותן [[מתודולוגיה|שיטות מדעיות]], שנעשה בהן שימוש ב[[מדעי הטבע]]. זאת ועוד, הם טוענים כי טקסטים אלו הם ביטויים שעברו קונוונציונליזציה, של ניסיון ה[[מחבר]]; כך, [[פרשנות טקסט|פרשנות של טקסטים]] אלה יכולה לחשוף דבר מה על ההקשר ה[[חברתי]] בו הם נוצרו, אך, ויש לכך לא פחות חשיבות, פרשנות זו גם תספק ל[[קורא]] את האמצעים לחלוק את חוויותיו של המחבר.