התנגדות יהודית בשואה – הבדלי גרסאות

לאחרכשנודע ששמעו היהודיםליהודים ב[[גטו|גטאות]] על פעולות ה[[איינזצגרופן]] מ-[[1941]], ועל מה שקורה ב[[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]], הם הבינו כי נגזר גורלם יהיה מוותלמוות. ב-[[31 בדצמבר]] [[1941]] פרסם [[אבא קובנר]] כרוז מ[[גטו וילנה]] כרוז, שתיארבו תיאר את השמדת העם היהודי, וקראועורר את לתושביתושבי הגטאות למרודלמרד במילים: "[[אל נלך כצאן לטבח!]]".

חברי תנועות הנוער ה[[ציונות|ציוניות]] התארגנו במחתרות והמשיכו בפעילותןבפעילותם האידאולוגית. הןהם הגישו עזרה, יצרו קשר בין הגטאות השונים תוך סיכון חייהם, הבריחו צעירים רבים לגבוללמקום בטוח והעבירו אותם לארצות נייטרליות, הפיצו [[עיתון|עיתונים]] לא-חוקייםמחתרתיים ובהםבהם ידיעות על המצב, וקריאה ליהודים להצטרף למרד, וארגנוומעל לכל הם ארגנו תנועת התנגדות מזוינת נגד ה[[נאצים]].

בסופו של דבר, ברוב הגטאות נערכו ניסיונות מרד, על אףחרף הקשיים הנוראים. המרידות פרצו בעת כניסתם של הגרמנים לגטו לביצוע "אקציה".

המרידות המזוינותהמזויינות הראשונות מסוגן בגטאות התרחשו ב[[ניאסוויז']], בגטו [[קלצק]] הסמוך ובוכן ב[[לחווא]]. ככלל, העדויות מעלות כי תגובת היהודים במחוז נובוגרודק שבמזרח פולין התאפיינה בהתנגדות לכובש הגרמני ובלחימה נגדו. כאשר נכנסו הגרמנים ל[[גטו לחווא]], הבעירו הלוחמים מבנים באש וחברי המחתרת תקפו את הגרמנים שנכנסו לגטו. גדר הגטו נפרצה, וכ-1,000 יהודים הצליחו לברוח בחסות המחתרת.

[[מרד גטו ורשה]] היה המרד הגדול ביותרמכולם, שנערך בגטו הגדול ביותר, הוא [[גטו ורשה]]. ייחודו של מרד גטו ורשה הוא בכך שכל יושביו של הגטו נטלו חלק במעשה המרד. ב-[[18 בינואר]] [[1943]], פרץ השלב הראשון במרד, בעת שהגרמנים ביצעו [[אקציה]]. ב[[אפריל]] אותה שנה, בערב [[פסח]], פרץ המרד, ובו השתתפו שני ארגוני ההתנגדות שפעלו בגטו במקביל, [[הארגון היהודי הלוחם]] ו[[הארגון הצבאי היהודי]]. חברי המחתרת היהודית ארבו לגרמנים, ולאחר כניסתם לתוך הגטו פתחו עליהם באש. הגרמנים נאלצו לסגת, להתארגן, ולשוב אל הגטו בכוחות מחודשים. הלחימה במורדים היהודים התנהלה מבית לבית, בתוך חדרי המסתור ובמרתפים. הלחימה ארכה זמן רב, וגבתה קורבנות מן הגרמנים. מעטים בלבד מן הלוחמים היהודים הצליחו לברוח מן הגטו לאחר הקרב, דרך תעלות [[ביוב]]. ב-[[8 במאי]] [[1943]] נפל הבונקר הראשי של לוחמי הארגון היהודי הלוחם, ועימו נפל [[מרדכי אנילביץ']], מנהיג הארגון. הגטו הוקף בכוחות צבא גדולים וב-[[16 במאי]] הועלה סופית באש.