מצודת כרכ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בייברס ==> ביברס
שורה 11:
המצודה עברה בירושה לרשותו של [[פיליפ דה מילי]], הגראנד מאסטר של [[מסדר אבירי היכל שלמה]], אשר הוסיף לה מגדלי שמירה וחפר את ה[[חפיר]] מדרום ומצפון לה. באמצעות נישואין ל[[סטפני דה מילי]], שליטת עבר הירדן, עברה השליטה במצודה לרשותו של [[רנו משטיון]] בשנת [[1176]]. שטיון ניצל את מיקומה האסטרטגי של המצודה והפכה לבסיס להרפתקאות ה[[שוד]] וה[[ביזה]] שלו. למרות הסכם השלום שנחתם בין [[צלאח א-דין]] לבין [[ממלכת ירושלים]], תקף שטיון שיירות שעשו את דרכן למכה לקיום מצוות [[החאג']]. בשנת [[1182]] החל רנו משטיון פועל גם בזירת [[ים סוף]] ואף ניסה לכבוש את הערים הקדושות מכה ו[[אל מדינה]] אך נכשל. בתגובה שם צלאח א-דין מצור על המצודה בשנת [[1183]], אך זה הוסר בהתערבות כוחותיו של ה[[רוזן]] [[ריימון השלישי מטריפולי|ריימונד מטריפולי]]. בעת המצור נערכה במצודה חתונתם של [[איזבל הראשונה, מלכת ירושלים|איזבל הראשונה]] ו[[אונפרוא הרביעי מטורון|אונפרוא הרביעי]], ולפי המסורת הסכים צלח א-דין שלא לטווח את אולם החתונה כמחווה [[אביר]]ית. בשנת [[1186]] שוב הפר רנו משטיון את הברית עם צלאח א-דין ותקף שיירה שעשתה את דרכה ממכה. בעקבות מאורע זה ובשל סיבות נוספות פלש צלאח א-דין בשנת [[1187]] לממלכת ירושלים והביס את הצלבנים ב[[קרב קרני חיטין]]. בין האצילים שנפלו בשבי המוסלמי היה גם רנו משטיון, וצלאח א-דין התיז את ראשו באופן אישי. לאחר קרב קרני חיטין שוב שם צלאח א-דין מצור על המצודה והצליח לכובשה בשנת [[1188]] לאחר שמונה חודשי מצור. הוא הניח לצלבנים לעזוב את המצודה בשלום וחלקם התיישבו בסמוך לה והקימו כפר אשר נודע משך שנים בשם "אל איפראנג'י".
 
ב-[[1263]] כבש ה[[סולטאן]] ה[[ממלוכים|ממלוכי]] [[בייברסביברס]] את המצודה. הוא הרחיב אותה, העמיק את החפירים סביבה ובנה את החצר התחתונה. האתר נפגע ב[[רעידת אדמה]] בשנת [[1293]] ושלושה ממגדלי השמירה קרסו. המצודה שמשה כמקום גלות עבור הסולטאן [[מוחמד בן קלאון]] והוא בנה בה ארמון ומבנים נוספים בראשית [[המאה ה-14]]. המידע על המצודה לאחר תקופה זו מועט, והיא "התגלתה" מחדש בשנת [[1812]]. [[איברהים פאשה]] כבש את כרכ ב-[[1840]] והרס חלק גדול מהמצודה, אך בתקופה ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנית]] עדיין נודעה לה חשיבות אסטרטגית.
 
ב-[[18 בדצמבר]] [[2016]] היה [[הפיגוע במצודת כרכ|פיגוע טרור]] באתר שבו נרצחו 10 אנשים ונפצעו כ-30 בידי 4 [[טרור אסלאמי|מחבלים אסלאמיסטים]], בטרם חוסלו המחבלים בחילופי אש עם כוחות הביטחון של [[ירדן]].{{הערה|[http://news.walla.co.il/item/3023561 פיגוע ירי בדרום ירדן: תשעה נהרגו; 14 תיירים הוחזקו בני ערובה],{{כ}} ynet{{כ}} 18 בדצמבר 2016}}
שורה 22:
בין שני השערים משתרע המבנה המוארך והשמור יחסית של "אולמות האבירים" או "האורוות". למבנה שתי קומות ושתיהן מקורות ב[[קמרון חבית]]. הוא שימש כמקום מגורים וכמקלט בעת הפגזות, וכן כאורווה. בחלקה הצפון-מזרחי של המצודה נמצאים המטבח שבו נשתמרו אבני [[רחיים]] לדישת [[זית]]ים, ולידו מחסנים גדולים ל[[שמן זית]] ול[[חיטה]]. ליד המטבח שוכנים [[תנור]] גדול, [[באר מים|באר]] ומגורי החיילים.
 
בחלקה הדרום-מזרחי של המצודה, בסמוך לחלקלקה, שוכנים שבעה תאי מאסר ואולם מוארך שבו קבוע [[רוזטה (חלון)|חלון רוזטה]] אשר העניק לו את שמו. רוב המבנים באזור זה הם ממלוכים, ובין היתר שוכנים בו הארמון הממלוכי שנבנה ב-[[1311]] ('''7 במפה'''), מסגד נוסף וצמוד לו אשר שימש את השליט, ו[[בית מרחץ]] ממלוכי. בקצה הדרומי של מתחם זה הקים בייברסביברס את מגדל השמירה הממלוכי המתנשא לגובה של ארבע קומות. בשל כך שצד זה של המצודה פונה אל גבעת אום אל-תלאג'ה, הביצורים בו הם הכבדים ביותר בכל המצודה. עובי החומה מגיע ל-6.5 מטר ובכל ארבע הקומות קבועים חרכי ירי.
 
בסלע עליו נצבת המצודה נחפרו מנהרות ומעברים תת-קרקעיים שחלקם טרם נחקר, וייתכן שאלה משתרעים על פני שבע קומות.