בוקרשט – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Sala Palatului 01 bgiu.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סאלאסאלה פאלאטולוי - "אולם הארמון", מרכז הקונגרסים של בוקרשט, שנבנה בשנים 1959–1960 בימי שלטונו של גאורגיו - דז']]

השנתיים האחרונות של שלטון גאורגיו דז' והשנים הראשונות של יורשו בראש המדינה, [[ניקולאה צ'אושסקו]], התאפיינו באווירה משוחררתחופשית יותר. הפתיחות המסוימת למערב וכן רפורמה כלכלית מצומצמת לוותה בגל של פריחה בחיי התרבות בכל המישורים - מוזיקה, שירה, תיאטרון, קולנוע ושאר [[האמנויות]].

החל משנת 1971, שלטון צ'אושסקו החלהתפתח להפוךלדיקטטורה אטמשפחתית אטמלווה לדיקטטורהבפולחן משפחתיתאישיות שקיבלהכבד, השראהבהשראת מהמשטריםהמשטרים של [[מאו טסה טונג]] ב[[הרפובליקה העממית של סין|סין]] וזה של [[קים איל סונג]] ב[[קוריאה הצפונית]]. השיא הגיע בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים עם קיצוצים קשים באספקת המצרכים הבסיסיים לעם ביחד עם חידוש הדיכוי הפוליטי וביטול חופש הדיבור. במקביל הוטלה צנזורה על כל אפיקי הבידור והתרבות, הוטל חיסכון קיצוני בחשמל עם האפלת רחובות העיר, קיצוב אספקת חשמל לצרכנים וצמצום חמור בהסקת הבתים, גם בשיא בחורף. בנוסף נאסרה הפצת אמצעי מניעה והוטל איסור חמור על ההפלות. התפתח [[פולחן אישיות]] של הנשיא ושל אשתו [[אלנה צ'אושסקו|אלנה]] ודיוקנותיהם התנוססו בכל מקום. בימי צ'אושסקו זכתה בכל זאת בוקרשט בשדה תעופה מודרני ב[[אוטופן]] (Aeroportul Otopeni), בקו רכבת תחתית ובבניין חדש לתיאטרון הלאומי, וכמו כן בבית מלון חדש ומרכזי - המלון "אינטרקונטיננטל". אבל, מעל לכל, בשנות השמונים השקיעו הנשיא [[ניקולאה צ'אושסקו]] ואשתו הרבה כסף, מחשבה ומאמץ בבנייה של ארמון ענק ושכונה של הנומנקלטורה על חשבון חלקים גדולים של בוקרשט ההיסטורית שעל גדות הנהר דמבוביצה.