יהודה אריה ממודנה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 41:
 
== ספריו ==
בגיל 13 (לפי עדות עצמו) כתב חיבור משעשע נגד הימורים בשם '''סור מרע''' המציג דיאלוג בהלכה, בהגות, בספרות ובפלפול בין שני חברים - אלדד ומידד: האחד מרבה להמר, ואילו השני מנסה להניאו מכך. בחיבור זה מתגלה כתיבתו המשחקית של ריא"ם שתלווה אותו לאורך כל כתיבתו. הרבה לעסוק ב[[מחלוקת|פולמוס]] עם [[נוצרים]], ובתחום זה כתב את ספרו '''מגן וחרב''' (אולם נמנע לקחת חלק פעיל ב[[ויכוח פדובה]]). עסק גם בסמכותה ובאמינותה של ה[[תורה שבעל פה]], בתחום זה כתב את הספר '''שאגת אריה''' נגד החיבור האנטי-[[יהדות רבנית|רבני]] "קול שחל" (אותו כינה "קול סכל"){{הערה|יש לציין שיש הסוברים שלמעשה ריא"ם עצמו הוא המחבר של "קול סכל" (ריא"ם טען שזהו כתב יד שמצא), שבו כתב את דעותיו התאולוגיות האמתיות, ואת "שאגת אריה", בו כתב תשובות חלשות לטענות "קול סכל", חיבר רק כדי שיוכל להדפיס ספר עם טענות רדיקליות בלי שיוחרם. יש שטוענים שבטקטיקה דומה נקט ריא"ם עוד בספרו הראשון "סור מרע".}} ואת המאמר '''מגן וצנה''' נגד טענות [[אוריאל אקוסטה]]. האמין ב[[מיסטיקה]] וב[[אסטרולוגיה]], אך התנגד בחריפות ל[[קבלה]]; בתחום זה כתב את הספר '''ארי נוהם''' וכן ספר בשם '''בן דוד''' נגד האמונההכופרים באמונה ב[[גלגול נשמות]].
 
"ארי נוהם" היה החיבור השני שהוקדש כולו לביקורת ה[[קבלה]] ו[[הזוהר]] (באופן חלקי קדם לו גם "בחינת הדת" של ר' [[אליהו דלמדיגו]]). המניע המרכזי להתרחקותו של ריא"ם מהקבלה ולכתיבת הספר היה הגושפנקא שהמיסטיקנים הנוצרים לקחו מהקבלה ומספר הזוהר לבניין שיטתם ב[[קבלה נוצרית]]{{מקור}}. את הספר כתב בעבור ר' [[יוסף חמיץ]], שהיה אחד מתלמידיו. בספר מתח ריא"ם ביקורת קשה על הקבלה, וקבע כי ספר הזוהר הוא זיוף מאוחר בעל תכנים פסולים. וכך כתב: "שהוא חבור חדש ולא מקובל, ואינו מ[[רבי שמעון בר יוחאי|רשב"י]] ולא מתלמידיו, רק המצאת איזה אחד מן האחרונים"{{הערה|1= '''ארי נוהם''', פרק 17, ירושלים: הוצאת "[[מיכל יצחק רבינוביץ'|דרום]]", 1929, עמ' 56.}}. בספר הוא עמד על סימני איחור בזוהר, אי-דיוקים כרונולוגיים, הבאת תפילות מאוחרות, והוכחות לשוניות לטענותיו.