שלושת סימני הקיום – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
ניסוח, הרחבה, עריכה, קישורים פנימיים - שכתוב מעמיק של כל הערך |
||
שורה 1:
ב[[בודהיזם]], '''שלושת סימני הקיום''' (המכונים גם '''חותמות דהרמה)''', מייצגים את שלושת המאפיינים של כלל התופעות ביקום הפיזי: ארעיות ([[אניצ'ה]]), היעדר-סיפוק (או "סבל", [[דוקהה]]), והיעדר-עצמי ([[אנאטה]]). לפי [[גאוטמה הבודהה|הבודהה]], בורותם של בני האדם ביחס לסימני קיום אלו, או תפישתם באופן שגוי, מהווה את המקור לסבלותיהם בעולם ה[[סמסרה]]. כאשר הם [[הארה|מתעוררים]] מאשליותיהם ורוכשים חוכמת-אמת ביחס לטבע המציאות, סבלם מגיע לקיצו, כמתואר ב[[ארבע האמיתות הנאצלות]].
=== '''ארעיות ([[אניצ'ה]])''' ===
כל התופעות ארעיות ואינן קבועות. היקום כולו מצוי בתנועה, בתהליך של שינוי מתמיד. גם במה שנדמה כקבוע במבט שטחי, חלות תמורות לאורך זמן. דבר אינו נשאר לנצח. ביקום הפיזי צמחים גדלים וקמלים, אוקינוסים הופכים למדבריות, ואפילו גופים אסטרונומיים עצומים בחלל מתגבשים ונמוגים ללא הרף. כמו כן, גם עולמם הפנימי של בני האדם מצוי בזרימה מתמדת. רגשות, מחשבות, תחושות, זיכרונות - כולם מופיעים ונעלמים בזה אחר זה מרגע הלידה ועד המוות.
=== '''ריקות / היעדר- עצמי (שוניאטה, [[אנאטה]])''' ===
כל התופעות טבועות בריקות; אין להן מהות פנימית העומדת בפני עצמה. כל המשמעויות שניתנות למציאות הן השלכה של ה[[דעת (מיינד)|דעת]] האנושית ("המיינד"). מכיוון שגם בני האדם הם חלק מעולם התופעות, הרי שגם הם תופעה ריקה, וחוויית ה"עצמי" שלהם היא אשלייה בלבד. במציאות מתקיים מצרף של מרכיבים פיזיים ופסיכולוגיים אשר נמצא במצב תמידי של זרימה, ללא ליבה מרכזית שניתן לזהות כ"נשמה" או כ"אני". ההיאחזות באשליית ה"אני" היא מקור לסבל.
=== '''היעדר-סיפוק ([[דוקהה]]''') ===
כל התופעות שמזוהמות בבורות לגבי טבען האמיתי אינן משביעות-רצון, וגורמות לסבל. הבורות באה לידי ביטוי כאשר האדם תופש את מה שאיננו קבוע כקבוע (או משתוקק שישאר קבוע), כאשר הוא מייחס ערך או מהות פנימית לתופעות הטבועות בריקות, וכאשר הוא משתוקק לדבר מה או נדחה מפניו. אף תופעה (כסף, רכוש, מראה חיצוני, עיסוק, חוויה וכד') אינה יכולה להבטיח אושר מתמשך.
=== שלוות-אמת ([[נירוואנה]]) ===
בחלק מהמסורות הבודהיסטיות נהוג להוסיף לצד שלושת סימני הקיום חותם נוסף: "[[נירוואנה]] היא שלוות אמת". גם בהינתן קיומם של מקורות הסבל בעולם ה[[סמסרה]], יכול האדם "להגיע אל הגדה השניה", ולחוות שלווה, רוגע, איזון ושקט פנימי. [[הדרך המתומנת הנאצלת]] שהתווה הבודהה מתארת כיצד לעשות זאת.
[[קטגוריה:מונחים בבודהיזם]]
| |||