הבדלים בין גרסאות בדף "בנק אנגלו-פלשתינה"

{{ציטוט| תוכן= מיום שייסדנו סניפנו בבירות, פסקו הבנקים באירופה להביט עלינו כאל מוסד צדקה והתחילו להתייחס אלינו כאל בנק.|מרכאות=כן}}
 
בשנת [[1907]] נפתח סניף רביעי ב[[חברון]]. בשנת [[1908]] נפתח סניף ב[[חיפה]] ומנהליו היו [[נתן קייזרמן]] ו[[שלמה זלמן נתנזון]] והסגן היה [[ישעיהו קרניאל]].{{הערה|[[יעקב שורר]], '''לטייל בחיפה בין כרמל לים''', [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], 2003, עמ' 32}} בשנת [[1910]] נפתח סניף ב[[צפת]] ומנהלו בזמן מלחמת העולם הראשונה היה ישעיהו קרניאל, ובשנת [[1913]] נפתח סניף ב[[טבריה]], סך הכול שבעה סניפים. ערב [[מלחמת העולם הראשונה]] נפתח סניף גם ב[[עזה]], אשר שימש אמצעי למימון המסחר ב[[חיטה]], שהתרכז בדרום הארץ, ולרכישת האדמות ששימשו לאחר מכן להקמת היישוב [[רוחמה]].{{הערה|1=נסגר במלחמת העולם הראשונה}} לליבונטין היו תוכניות לפתוח סניפים גם ב[[דמשק]] וברחבי [[סוריה]]. כמו כן השקיע ליבונטין בהקמת הבנק הערבי [[בנק קומרסיאל דה פלסטיןקומרסיאלפלסטין|קומרסיאל דה פלסטין]] על מנת להתגבר על המכשלות של קניית קרקעות בידי יהודים.
 
כיוון שברשת סניפי הבנק בערים לא היה די כדי לסייע למתיישבים במושבות, הקים ליבונטין מוסד כספי נוסף למטרה זו: אגודת "קופות מלווה". כל חבר באגודה הפקיד בקופה כל חודש סכום קבוע; חבר שהתמיד בחסכונו יכול היה לבקש [[הלוואה]], וכך זכה בכל שנה שיעור מסוים של חוסכים לקבל הלוואה, אשר חלקה ניתן מכספי אפ"ק. לוועד האגודה הייתה דעה מייעצת, אבל ההחלטה לגבי הענקת הלוואות הייתה בידי הבנק. בסוף [[1913]] היו באגודות 1,833 חברים. בתקופת היישוב הוקמו מוסדות הלוואה וחסכון נוספים עבור המושבות, על ידי מוסדות פיננסיים אחרים, שהעתיקו את הדגם של ליבונטין מבנק אפ"ק, כמו למשל אגודת [[הלוואה וחסכון]].