הנסים של ישו – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Po vodam.jpg|שמאל|ממוזער|327x327 פיקסלים| ''ישו הולך על המים'', מאת [[איוואן אייווזובסקי|איבן אייבזובסקי]], 1888. ]]{{בעבודה}}

'''הנסים של ישו''' הם המעשים [[על-טבעי|העל-טבעיים]] <ref>''Baker Theological Dictionary of the Bible'' defines a miracle as "an event in the external world brought about by the immediate agency or the simple volition of God." It goes on to add that a miracle occurs to show that the power behind it is not limited to the laws of matter or mind as it interrupts fixed natural laws. So the term supernatural applies quite accurately. {{Cite encyclopedia|encyclopedia=Baker Theological Dictionary of the Bible|publisher=Baker Academic|year=2001|isbn=978-0801022562}}</ref> המיוחסים ל[[ישו|לישו]] ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] ובטקסטים [[נצרות|נוצריים אחרים]] מרבית הנסים קשורים לריפוי באמונה, [[גירוש שדים]], [[תחיית המתים|תחיית מתים]], שליטה ב[[טבע|בטבע]] וסליחת חטאים <ref>Twelftree (1999) p. 263</ref> <ref>H. Van der Loos, 1965 ''The Miracles of Jesus'', E.J. Brill Press, Netherlands.</ref>.

בבשורות הסינופטיות (בשורות [[הבשורה על-פי מרקוס|מרקוס]], [[הבשורה על-פי מתי|מתי]] [[הבשורה על-פי לוקאס|ולוקס]] ), מסרב ישו לספק לאותם ספקנים שחלקו עליו אות פלאי להוכחת סמכותו מאלוהים. [[הבשורה על-פי יוחנן|בבשורת יוחנן]], נאמר שישו ביצע שבעה אותות מופלאים המאפיינים את שירותו כשליח האל, החל [[החתונה בקנה|מהפיכת מים ליין]] בתחילת שליחותו זו ועד ל[[תחיית המתים|החייאתו מהמתים]] של [[לזרוס|אלעזר]] , לקראת סופה של שליחותו<ref name="Harris John">[[Stephen L Harris|Harris, Stephen L.]], Understanding the Bible. Palo Alto: Mayfield. 1985. "John" p. 302-310</ref>.

עבור מאמינים [[נצרות|נוצרים]], [[יהדות משיחית|יהודים משיחיים]] (ובמידה מסוימת גם [[עיסא|עבור מוסלמים]] רבים) [[נס|הנסים]] הללו הנם בבחינת אירועים היסטוריים שהתרחשו בפועל <ref>"Islamic beliefs include many miracles of healing and of resurrection of the dead." Heribert Busse, 1998 ''Islam, Judaism, and Christianity'', {{ISBN|1-55876-144-6}} page 114</ref> <ref>Twelftree (1999) p. 19</ref> <ref name="Haber60">Gary R. Habermas, 1996 ''The historical Jesus: ancient evidence for the life of Christ'' {{ISBN|0-89900-732-5}} page 60</ref>. עבור אחרים, לרבות נוצרים ליברלים רבים, הנסים הללו מהווים סיפורים פיגורטיביים בלבד. מאז תחילת [[עידן הנאורות]] (תנועת ההשכלה) נקטו חוקרים ליברליים גישה ספקנית ביותר לטענות על נסים<ref>Mark Allan Powell, ''Jesus as a Figure in History: How Modern Historians View the Man from Galilee'' (Westminster John Knox Press, 1998), page 22.</ref>.

''בחיבור "הנסים של ישו"'' מתאר הפרשן ה. ואן דר לוס שתי קטגוריות עיקריות של נסים המיוחסות לישו: הללו שהשפיעו על בני אדם, כגון, העיוור מבית-ציידה ונקראים "נסי ריפוי", וכאלה שיש בהם משום "שליטה על הטבע", למשל הליכה על מים. שלושה סוגי נסי הריפוי שתוארו הם: נסים שבהם נרפאו מחלות, נסים שבהם בוצע ''גירוש'' שדים ''ונסים שבהם בוצעה החייאה מן המתים'' . קארל בארת' ציין כי בין הנסים הללו, נס ה[[ההשתנות|השתנות של ישו]] הנו ייחודי בכך שהנס קורה לישו עצמו<ref>Karl Barth ''Church dogmatics'' {{ISBN|0-567-05089-0}} page 478</ref>. גם נס עלייתו של ישו לשמים הוא נס ייחודי שלא התרחש כתוצאה מכוונה של ישו עצמו אלא נשיאתו השמיימה בגבורת אלוהים<ref>הברית החדשה: בשורת מרקוס טז: 19, בשורת לוקס כד: 51-50, מעשי השליחים א: 11-9</ref>.

לדברי קרייג בלומברג, קיים מאפיין משותף אחד בין כל הנסים שביצע ישו בתיאורי הבשורה וזה שהוא העניק אותם ברוב חסדו, חינם אין כסף, ומעולם לא ביקש ואף לא קיבל בשום צורה תמורה לביצוע הנסים, עבור נסי הריפוי שלו, שלא כמו רבים מן המרפאים למיניהם, לרבות הכוהנים גדולים בתקופתו, שחייבו כקבלת תמורה ממי שנרפא על ידם. [[wikisource:Bible (American Standard)/Matthew#10:8|במתי י: 8]] קבע ישו לתלמידיו שעליהם לרפא חולים ללא כל תשלום והקבע: "רִפְאוּ אֵת הַחוֹלִים טַהֲרוּ אֵת הַמְּצֹרָעִים הָקִימוּ אֵת הַמֵּתִים וְאֵת הַשֵׁדִים גָּרֵשׁוּ, חִנָּם לְקַחְתֶּם חִנָּם תִּתֵּנוּ׃." <ref name="Blomberg197">''The Miracles of Jesus'' by Craig Blomberg, David Wenham 1986 {{ISBN|1-85075-009-2}} page 197</ref>. יתר על כן הוא מעולם לא ייחס את מעשי הנסים לעצמו, אלא לגבורה ששרתה עליו מלמעלה - מאביו שבשמיים<ref name="Blomberg197" />.

לא תמיד ברור בוודאות שכאשר נס מסוים מתואר בשתי בשורות או יותר, התיאורים מתייחסים לאותו אירוע. לדוגמה, במהלך ריפוי עבדו של שר המאה, בבשורת מתי [ ח: 13-5 ] ולוקס [ ז: 10-1 ] מסופר כיצד ריפא ישו את עבדו של [[קנטוריון|שר המאה]] (סנטוריון) הרומי ב[[כפר נחום|בכפר נחום]]. [[הבשורה על-פי יוחנן|בבשורת יוחנן]] [ ד: 54-46] ישנו תיאור דומה של נס הריפוי בכפר נחום, אך הוא מתואר שם באופן שונה במקצת, היות ומסופרשמסופר שם כי היה זה בנו של פקיד מלכותי שנרפא מרחוק.

קבוצת הנסים הגדולה ביותר המוזכרות [[הברית החדשה|בברית החדשה]] כוללת נסי ריפוי. הבשורות מספרות באופן שונה בכמות הפרטים לכל נס, לפעמים מרפא ישו תוך כדי דיבור פשוט, פעמים אחרות הוא מבצע דבר מה, כמו יריקה ויצירת טיט תוך עירוב רוק עם עפר. בדרך כלל נזכרים נסי הריפוי בבשורות הסינופטיות אך לא בבשורת יוחנן.

הבשורות הקנוניות מתארות מספר נסי ריפוי עיוורים שביצע ישו. המוקדם ביותר הוא סיפור ריפויו של העיוור בבית צידה [[הבשורה על-פי מרקוס|בבשורת מרקוס]]. ב[[הבשורה על-פי מרקוס|בשורת מרקוס]] קיים גם תיאור של ריפוי של אדם בשם [[ברתולומאוס הקדוש|בר]]<nowiki/>טימאי, שבוצע בשעה שישו עוזב את יריחו. [[הבשורה על-פי מתי|בבשורת מתי]] קיים תיאור פשוט יותר שמתבסס עליו במידת מה, כאשר שני עיוורים, ששמם לא מוזכר, במקום הסיפור על עיוור אחד. ("הכפלה" מסוג זה אופיינית למתי בהשוואה לטקסט בבשורת מרקוס) וגרסה שונה במקצת סיפור המתרחש בגליל, מוקדם יותר בסיפור <ref>Daniel J. Harrington, ''The Gospel of Matthew'' (Liturgical Press, 1991) page 133.</ref> . ב[[הבשורה על-פי לוקאס|בשורת לוקס]] הסיפור על ישו המרפא עיוור ללא שם, אך מעביר את האירוע בסיפור לכך שישוע מגיע ליריחו<ref>{{Cite web|url=http://bible.oremus.org/?ql=3054747|title=Luke 18:35-43|publisher=Bible.oremus.org|date=2011-02-10|accessdate=2018-04-19}}</ref> <ref>Brent Kinman, ''Jesus' Entry Into Jerusalem: In the Context of Lukan Theology and the Politics of His Days'' (BRILL, 1995) page 67.</ref> (מתי כ: 34-29, מרקוס י: 52-46, לוקס יח: 43-35)

[[הבשורה על-פי יוחנן|בבשורת יוחנן]] מתואר אירוע שבו מרפא ישו עיוור מלידה, במהלך [[סוכות|חג הסוכות]], כחצי שנה לפני צליבתו. ישו מערבב רוק עם עפר כדי ליצור תערובת טיט אותה הוא מורח על על עיניו של האיש. הוא מבקש מהאיש לשטוף את עיניו ב[[בריכת השילוח|בבריכת השילוח]] . כאשר אותו עיוור עושה זאת הוא מסוגל לראות. כשנשאל ישו על ידי תלמידיו האם הגורם לעיוורונו היו חטאי אביו או אמו של האיש, עונה ישו כי אף לא אחד מהם [יוחנן ט: 12-1 ].

סיפור שבו מרפא ישו מצורע מופיע במרקוס א: 45-40, במתי ח: 4-1, בלוקס ה: 16-12. לאחר שריפא את האיש הוא מורה לו לבוא למקדש ולהקריב את הקרבנות שעליהם צוו בני ישראל ככתוב בספר דברים ובתורת הקרבנות והכוהנים. כמו כן אסר ישו גם על המצורע שנרפא שלא יספר לאיש מי הוא זה שריפא אותו. אך האיש לא ציית לכך, תוך שהוא מכריז ברבים על נס ריפויו ומגביר בכך את פרסומו ותהילתו של ישו. ולאחר מכן נדד ישו ''למקומות שוממים'', אך גם לשם עקבו אחריו חסידיו.

בפרק יז שבבשורת לוקס פסוקים 19-1111–19, שולח ישו בהיותו בדרכו ל[[ירושלים|לירושלים]], עשרה מצורעים שביקשו ממנו שירפא אותם מצרעתם, לכוהנים בירושלים. בהיותם בדרך, כשהם הולכים על פי הנחיית ישו, נרפאו כולם מצרעתם. אך רק אחד מהם, שומרוני, חוזר לישו להודות לו, ולהלל ולשבח את אלוהים על ריפויו.

'''נס ריפוי המשותק מ[[כפר נחום]]''' מופיע במתי ט: 8-1, מרקוס ב: 12-1 ובלוקס ה: 26-17. הבשורות הסינופטיות קובעות כי המשותק הובא אל ישו על [[שטיח|מחצלת]]; ישוע אמר לו ''לקום וללכת'', וכך גם עשה האיש. כמו כן אמר ישו לאיש כי חטאיו נסלחו לו, מה שהכעיס את ה[[פרושים]] שנכחו שם. הסיפור שם מתאר כיצד מגיב ישו לכעסם בכך ששאל אותם: האם קל יותר לומר למישהו שחטאיו נסלחו, או לומר לאיש המשותק ''לקום וללכת''. בבשורות של מרקוס ולוקס מתואר כי ישו היה באותה עת באחד מן הבתים, וכי חבריו של המשותק נאלצו להוריד אותו דרך פתח שפתחו בגג, בשל ההמונים שצבאו וחסמו את הכניסה דרך הדלת.

'''נס ריפוי האישה שדיממה''' שנים רבות מופיעה במרקוס ה' 43-2121–43, מתי ט: 26-18, ולוקס ח: 56-40. יחד עם הנס של [[טליתא קומי|בת יאיר]]. בבשורות נאמר כי במהלך הכניסה לביתו של יאיר פנתה אל ישו אישה שדממה במשך 12 שנים, וכי היא נגעה בכנפי בגדו של ישו ( ב[[ציצית|בציצית]]) והיא נרפאה מיד. ישו הסתובב באומרו שחש כי גבורה יצאה ממנו, האישה התוודתה בפניו שזו היא שנגעה בו, אמר לה ישו "בתי, אמונתך הושיעה לך, לכי לשלום".

'''נס ריפוי חמותו שמעון כיפא (פטרוס)'''. ישו ריפא את חמותו של שמעון בכפר נחום. כל הבשורות הסינופטיות מתארות את ישו כמרפא את חמותו של [[פטרוס|שמעון כיפא (פטרוס)]] כאשר ביקר בביתו של שמעון ב[[כפר נחום|בכפר נחום]], בערך בתקופה שבה גייס ישו את שמעון כיפא כשליח (בבשורת מרקוס מופיע אותו תיאור בדיוק לאחר שקרא לשמעון לשירותו, בעוד שבבשורת לוקס האירוע מופיע ממש לפני הקריאה לשירות). הבשורות סינופטיות רומזות כי נס זה גרם לרבים אחרים לחפש את ישו.

'''נס ריפוי האישה הכפופה.''' ישו המרפא אישה שלא יכלה לעמוד זקוף מופיע בבשורת לוקס י"ג: 17-10. תוך כדי כך שהוא לימד בבית כנסת בשבת, ריפא ישו אישה נכה בשל רוח טומאה שגרמה לנכותה במשך שמונה עשרה שנים ולא הייתה מסוגלת לעמוד זקוף.

'''ריפוי גבר שגופו צבה ממים''' (ככל הנראה [[מיימת]]) מתואר בבשורת לוקס י"ד: 6-1. בנס זה, ריפא ישו גבר שהייתה לו [[בצקת]] בגופו, בביתו של [[פרושים|פרוש]] נכבד, ביום השבת. ישו הצדיק את עצם מעשה הריפוי ביום השבת בכך ששאל: "האם לאחד מכם שיש לו ילד, או שור, שנפל לבאר ביום השבת, האם לא יתאמץ למשוך אותו החוצה אותו מיד?"

'''נס הריפוי של האיש בעל היד היבשה,''' נכתב בבשורות הסינופטיות (מתי יב: 13-9, מרקוס ג: 6-1 ולוקס ו: 11-6) כי ישוע נכנס לבית [[בית כנסת|כנסת]] בשבת, ומצאו שם אדם בעל יד ''יבשה (משותקת ככל הנראה)'', ישו ריפא אותו, לאחר שאתגר את הנוכחים שיחליטו מה הדין בשבת באשר לריפוי חולים - האם חשוב ''לעשות את טוב או לעשות את הרע, להציל חיים או להמית''. גרסת בשורת מרקוס מוסיפה כי הדבר הכעיס את [[פרושים|הפרושים]] עד כדי כך שהם התחילו להרהר בהוצאתו להורג של ישו.

'''נס ריפויו של עבד ה[[כהן גדול|כוהן הגדול]] מלכוס''', שהיה בין שליחי הכוהן הגדול לאסור את ישו, היה הנס האחרון של ישו לפני צליבתו, מותו ותחייתו מהמתים. [[פטרוס|שמעון כיפא (פטרוס)]] כרת את אוזנו של משרתו של הכהן הגדול, מלכוס, במהלך מעצרו של ישו [[גת שמנים|בגן גת שמנה]] על ידי שליחי הכוהן הגדול. ישו אחז באוזנו הפצועה של מלכוס וכך ריפא אותו והחזיר לו את אוזנו בריאה ושלמה.

'''נס ריפוי עבדו של [[שרי המאה|שר המאה]]''' מדווח בבשורות מתי ח: 13-5 ולוקס ז: 10-1. שתי הבשורות הללו מספרות כיצד ישו ריפא את עבדו של [[קנטוריון|שר מאה]], מפקד צבאי רומי ב[[כפר נחום|בכפר נחום]] . ביוחנן ד: 54-46 קיים תיאור דומה בכפר נחום, אך שם מסופר כי החולה שישו ריפא מרחוק היה בנו של פקיד מלכותי.

'''נסי ריפוים של רבים בארץ [[גינוסר]]''' מופיע במתי יד: 36-34 ומרקוס ו: 56-53. כאשר ישו עובר דרך גינוסר וכל מי שנגע בכנף בגדו נרפא. בבשורת מתי ט: 36-35 מדווח גם כי לאחר הנס של ישו שגרש שד מאדם אילם, עבר ישו בכל הערים והכפרים, לימד בבתי הכנסת שלהם, ובישר את בשורת מלכות אלוהים תוך ריפוי כל מדווה ומחלה.

על פי שלושת הבשורות הסינופטיות, ישו ביצע נסי [[גירוש שדים]] רבים. אירועים אלה אינם מוזכרים [[הבשורה על-פי יוחנן|בבשורת יוחנן]] ונראה לכאורה שנסים אלה הוחרגו משום שיקולים תיאולוגייםתאולוגיים <ref>Twelftree (1999), p. 283.</ref>.

הבשורות הסינופטיות כוללות תיעוד של שבעה נסי גרוש שדים עיקריים שבהן מצויים פרטים, ומוטמע בהן לימוד ספציפי, והן:

*'''נס גירוש שדים מבתה של האישה הכנענית''' (מצור-צידון) מופיע במתי טו: 21-28 ובמרקוס ז: 24-30. אישה נוכריה מבקשת מישו לרפא את בתה, אך ישו מסרב באומרו " לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל־הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל ". האישה מתעקשת ואומרת כי "כֵּן אֲדֹנִי אֶפֶס כִּי־גַם־צְעִירֵי הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ מִן־הַפֵּרוּרִים הַנֹּפְלִים מֵעַל־שֻׁלְחַן אֲדֹנֵיהֶם". בתגובה משיב לה ישו: "אִשָׁה רַבָּה אֱמוּנָתֵךְ יְהִי־לָךְ כִּרְצוֹנֵךְ וַתֵּרָפֵא בִתָּהּ מִן־הַשָׁעָה הַהִיא."

*'''נס גירוש שד מעיוור ואילם''' שהובא בפני ישו, מופיע במתי יב: 32-22, מרקוס ג: 30-20, לוקס יא: 23-14. ישוע מרפא אדם אחוז שדים שהיה עיוור ואילם. המון העם שהיה נוכח שאל "הֲכִי זֶה בֶן־דָּוִד?"

*'''נס גירוש שד מילד אילם''' אחוז שד מופיע במתי יז: 21-14, מרקוס ט: 29-14 ולוקס ט: 49-37. ילד אחוז שד מובא בפני ישו. נאמר לו שכל אימת שהשד תוקף אותו, קצף יוצא מפי הילד, שיניו נוקשות, גופו מתקשח והוא נופל באופן בלתי רצוני למים ולאש. תלמידיו של ישו לא יכלו לגרש את השד, וישוע מגנה את האנשים על חוסר אמונתם, אך כאשר אבי הילד שואל את ישו האם הוא יכול לרפא את הנער, הוא משיב "אִם־תּוּכַל אָמָרְתָּ? כֹּל יוּכַל הַמַּאֲמִין׃" האב אומר לו אז שהוא מאמין, ישו גוער ברוח שמרפה מהילד והוא נרפא.

*'''נס גרוש השד שד מאילם''' מופיע במתי ט: 34-32 מיד בעקבות סיפור הנס של ישו שריפא שני עיוורים . גבר אחוז שדים ולא יכול היה לדבר מובא לפני ישו, המגרש את השד, והאיש מסוגל לדבר.

ישנם גם אזכורים קצרים של גירושי שדים אחרים, למשל:

כל ארבעת [[בשורות|הבשורות הקנוניות]] מתארות את [[תחיית ישו|תחייתו של ישו]]; שלוש מהן גם מתארות אירוע נפרד, שבו ישו מקים מת לחיים:

הבשורות כוללות תיאורי שמונה נסים, לפני תחיות מתים, הנוגעים לגבורתו של ישו על הטבע:

*[[נס הלחם והדגים|'''נס הלחם והדגים -''']] ישו, התפלל לאלוהים תוך שהוא משתמש במעט כיכרות לחם וכמה דגים, מאכיל בהם אלפי גברים, יחד עם מספר לא מוגדר של נשים וילדים. לאחר האכלה זו נותרים עדיין שאריות של מזון שמילאו סלים אחדים (מתי יד: 21-13, מרקוס ו: 44-31, לוקס ט: 17-12 ויוחנן ו: 14-1).

*'''נס ההליכה על פני המים''' - ישו שלח את תלמידיו בסירה על הכינרתהכנרת לעבר הצד השני של הכינר בעוד הוא נשאר, ואז בעוד סערה מתרחשת והתלמידים מתקשים להגיע לגדה השנייה הם רואים את ישו מתהלך על פני המים (מתי יד: 33-22, מרקוס ו: 51-45, יוחנן ו: 21-15).

*'''נס [[ההשתנות]]''' - ישו עלה על הר גבוה יחד עם שלושה מתלמידיו ([[פטרוס|שמעון כיפא]], [[יוחנן בן זבדי|יוחנן]] ו[[יעקב בן זבדי|יעקב]]). תוך כדי כך שונה מראהו לעיניהם ופניו קרנו כשמש ונגלו לעיניהם הנביאים [[משה]] ו[[אליהו]] שהופיע לידו ודברו עמו. ענן אור הצל עליהם והם שמעו קול מתוכו האומר " זֶה־בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר רָצִיתִי בוֹ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן׃" (מתי יז: 8-1, מרקוס ט: 8-2, לוקס ט: 36-28 האגרת השניההשנייה לפטרוס א: 18-16). <ref>Henry Rutter, ''Evangelical harmony'' Keating and Brown, London 1803. page 450</ref>.

*'''נס הרגעת הסערה''' - במהלך שיט באוניה על הכינרתהכנרת פרצה סערה גדולה, ישו ישן, התלמידים העירו אותו בחרדה ובקשו שיציל אותם. ישו נזף בסערה וגרם לה להירגע, וגם נזף בתלמידים על חוסר אמונתם (מתי ח: 27-23, מרקוס ד: 41-35, לוקס ח: 25-22).

*'''נס הקללה על עץ התאנה''' -בבקר בדרך למקדש קילל ישו עץ תאנה משום שלא מצא בה פרי. בערבו של אותו יום, שבו הוא ותלמידיו ומצאו שעץ התאנה שקולל התייבש וכמש לחלוטין. (מרקוס יא: 14-12 ו 25-2020–25, מתי כא: 22-18 ).

*'''נס לכידת 153 דגים''' - נס הדומה לנס לכידת שלל הדגים הגדול, כדי להבדילו מסיפור דומה בלוקס, מתועד [[הבשורה על-פי יוחנן|בבשורת יוחנן]] כא 12-33–12. הנס הזה מתרחש לאחר [[תחיית ישו|קומו מן המתים של ישו]]. התלמידים יוצאים לדיג לא מוצלח, ישו יושב על חוף וקורא להם להשליך את מכמורת מימין לסירה והמכמורת אכן מתמלאת בשלל דגים רב, 153 דגים.

*'''נס הנשיאה של ישו לשמים''' - לאחר תום תקופה של ארבעים יום מתקומתו מן המתים כאשר שהה עם התלמידים, יום אחד על הר הזיתים נישא ישו עם ענני השמים ומלאכים לעבר השמים לשבת לימין הגבורה.

|מתי יב: 13-9, מרקוס ג: 6-1, לוקס ו' 11-66–11

|מתי ח: 13-5, לוקס ז: 10-1.

|לוקס יג 32-3131–32

|מתי יד: 33-22, מרקוס ו: 51-45, ויוחנן ו: 21-15

|מתי יז: 8-1, מרקוס ט: 8-2, לוקס ט: 36-28, האגרת השניההשנייה לפטרוס א: 18-16

|מתי כא: 22-18, מרקוס יא: 14-12 ו 25-2020–25

|יוחנן כ: 17-14, כ: 20-19, 25, כ: 26, כא: 7-1,

סיפורים על נסים שעשה ישו מצויים גם מחוץ לכתבי הברית החדשה. הם מאוחרים יותר, טקסטים מן המאה השנייה, שנקראו בשורות אפוקריפיות על ילדותו של ישו. בשורות אלה מספרות על נסים שעשה ישו במהלך ילדותו. רוב המלומדים הנוצרים, כולל מרבית אבות הכנסייה, דוחים בשורות אלה כגנוסטיות או ככופרות, ולא מתייחסים אליהם כאל בשורות אותנטיות.

| '''נס'''

| '''מקורות'''

| בשורת הילדות של תומא 14-1514–15

נסים שביצע ישו מוזכרים בשני חלקים [[הקוראן|בקוראן]] (סורא 3:49 ו- סורא 5: 110) בכתב מודגש אך עם מעט מאוד פרטים או הערות. <ref>George W. Braswell, 2000 ''What you need to know about Islam & Muslims'' {{ISBN|0-8054-1829-6}} page 112</ref> .

האמונה בנסים אינה דבר חדש או ייחודי לתקופת ישו. גם בעולם הקדום האלילי האמינו בנסים. ידוע שחרטומי מצרים ידעו לעשות גם הם נסים המתועדים ב[[שמות|ספר שמות]]. לא כל שכן התנ"ך כולו מלא בתיעוד של אותות מופתים ונסים. אלוהים עשה ביד משה ואהרן נסים גדולים במצרים ובמהלך הנדודים במדבר. גם בידי יהושע עשה אלוהים נסים. אליהו הנביא הוריד אש מן השמים, גרם לבצורת במשך 3.5 שנים, הקים לתחייה את בן האלמנה הכנענית. [[אלישע]] הנביא ריפא מצורעים והחיה את בן האישה השונמית מהמתים<ref>{{Cite web|url=https://books.google.com/books?id=tiyc7JRbxxwC&dq=Miracles+in+Greco-Roman+antiquity:+a+sourcebook&printsec=frontcover&source=bn&hl=en&ei=NIYdTPGHAoLJcZLM6JQN&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=4&ved=0CCsQ6AEwAw#v=onepage&q&f=false|title=Wendy Cotter, "Miracles in Greco-Roman antiquity: a sourcebook" (Routledge, 1999) pp.50-53|publisher=Books.google.com|date=|accessdate=2018-04-19}}</ref> .

'''[[אפולוניוס איש טיאנה]] מהמאה הראשונה:''' אפולוניוס שהיה ידוע במעשי הניסים אשר בוצעו לכאורה ללא הסבר הגיוני, ויצרו רושם רב בקרב האוכלוסייה ההלניסטית אשר נהרה אחריו. אף שתיעוד הנסים שלו התרחשו לאחר תקופת חייו של ישו, הם שימשו על ידי מתנגדי ישו והנצרות במאה השלישית לטעון כי ישו אינו יחיד סגולה בנושא הנסים. [[אוסביוס מקיסריה|יוסביוס מקיסריה]] יצא חוצץ בהרחבה נגד טיעונים אלה<ref>{{Cite web|url=https://books.google.com/books?id=kgRV7QohACcC&pg=PA14&lpg=PA14&dq=Encyclopedia+of+early+Christianity,+Volume+1&source=bl&ots=VAG27s9Vyp&sig=dijG56DMqrAtBcg0e-VvjK6PXfg&hl=en&ei=a5QdTKbsFoy9cdHyoPQM&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=5&ved=0CC4Q6AEwBA#v=onepage&q&f=false|title=Everett Ferguson, Michael P. McHugh, Frederick W. Norris, "Encyclopedia of early Christianity, Volume 1", p.804|publisher=Books.google.com|date=|accessdate=2018-04-19}}</ref>.

מרבית הנוצרים המסורתיים מאמינים כי ניסיו של ישוע היו אירועים היסטוריים וכי פועליו המופלאים היוו חלק חשוב במסכת חייו, והעידו על היותו שליח אלוהים האוטנטיהאותנטי ניחן בתכונות ייחודיות שהיו נחלתו בלבד עם קרבה מיוחדת לאלוהים. ישו כאדם מיוחד, כמשיח וכבן אלוהים. <ref name="Catholic Encyclopedia on Miracles">{{Cite web|url=http://www.newadvent.org/cathen/10338a.htm|title=Catholic Encyclopedia on Miracles|publisher=Newadvent.org|date=1911-10-01|accessdate=2018-04-19}}</ref> סבלו חייו ומותו ככל האדם, עייפות רעב, כאב ומוות כעדות לאנושיותו, וניסים, חכמה אלוהית וסגולות טמירות כעדות להיות בן אלוהים הנבחר<ref>Lockyer, Herbert, 1988 All the Miracles of the Bible {{ISBN|0-310-28101-6}} page 25</ref> <ref>William Thomas Brande, George William Cox, ''A dictionary of science, literature, & art'' London, 1867, also Published by Old Classics on Kindle, 2009, page 655</ref> <ref>Bernard L. Ramm 1993 ''An Evangelical Christology'' {{ISBN|1-57383-008-9}} page 45</ref>.

פרשנים נוצריים רואים בנסיו שנעשו על ידי ישו לא רק כמעשי גבורה פלאיים ומעשים של שליטה על טבעית, אלא גם כמעשים של חסד, אהבה ורחמים, שלא מבוצעים מתוך מגמה להפגנת עצמה, אלא מתוך הפגנת חמלה כלפי האנושות הסובלת והנאנקת תחת המשא הכבד של החטא<ref name="Catholic Encyclopedia on Miracles">{{Cite web|url=http://www.newadvent.org/cathen/10338a.htm|title=Catholic Encyclopedia on Miracles|publisher=Newadvent.org|date=1911-10-01|accessdate=2018-04-19}}</ref> <ref>Author Ken Stocker states that "every single miracle was an act of love": ''Facts, Faith, and the FAQs'' by Ken Stocker, Jim Stocker 2006 ISBN page 139</ref>. לדעתם יש מסר בכל נס, שטומן בחובו הבנה, לקח ולימוד ייחודי <ref>Warren W. Wiersbe 1995 Classic Sermons on the Miracles of Jesus {{ISBN|0-8254-3999-X}} page 132</ref>.

לפי פרשנויות נוצריות, הנסים היוו כלי למסר של ישו לא פחות מאשר דברו. רבים מדגישים את חשיבות האמונה, למשל בטיהור עשרת המצורעים. [ לוקס: י"ז 19 ] ישו לא אמר: "בכוחי נושעת", אלא אמר<ref>Berard L. Marthaler 2007 ''The creed: the apostolic faith in contemporary theology'' {{ISBN|0-89622-537-2}} page 220</ref> <ref>Lockyer, Herbert, 1988 ''All the Miracles of the Bible'' {{ISBN|0-310-28101-6}} page 235</ref>: <blockquote> '''<big>

"</big>''' </blockquote> באופן דומה, בנס ההליכה על המים, [[פטרוס|השליח שמעון פטרוס]] לומד לקח חשוב על אמונה בכך שכאשר אמונתו מתערערת לרגע והוא מתחיל לשקוע במים. [ מתי י"ד: 36-34 ] <ref>Pheme Perkins 1988 ''Reading the New Testament'' {{ISBN|0-8091-2939-6}} page 54</ref>

סופרים נוצרים דנו באריכות בנסיו של ישו והקצו מניעים ספציפיים לכל נס, למשל, הסופרים פנטקוסט ודנילסון מציעים כי נס ההליכה על המים מתרכז על מערכת היחסים של ישו עם השליחים שלו ולא על פחדם מפני הסופה או הנס עצמו. כמו כן הנס תוכנן במיוחד על ידי ישו על מנת ללמד את השליחים שכאשר הם נתקלים במכשולים עליהם להסתמך בראש ובראשונה על האמונה שלהם בו. <ref>Dwight Pentecost .''The words and works of Jesus Christ.'' Zondervan, 1980. {{ISBN|0-310-30940-9}}, p.234</ref> .

הסופרים דוניו והרינגטון טוענים כי נס [[טליתא קומי|בתו של יאיר]] מלמד כי אמונה כפי שהיא מגולמת באישה המדממת יכולה להתקיים במצבים בנחשבים כחסרי סיכוי לכאורה, וכי באמצעות אמונה ניתן להשיג ריפוי, בכך שכאשר האישה נרפאת, אומר לה ישו "אמונתך הושיעה אותך" - במילים אחרות: "בגלל האמונה החזקה שלך נרפאת". <ref>John R. Donahue, Daniel J. Harrington. ''The Gospel of Mark.'' Zondervan 1981. {{ISBN|0-8146-5965-9}} p.182</ref>.

נוצרים ליברלים מדגישים פחות את אירועים המופלאים הקשורים לחייו של ישו מאשר על תורתו. המאמץ להרחיק יסודות של [[אמונה טפלה|אמונות טפלות]] לכאורה מהאמונה הנוצרית מיוחס לנוצרים [[הרפורמציה הפרוטסטנטית|רפורמיסטים]] אינטלקטואליים כמו [[ארסמוס מרוטרדם|ארסמוס]] [[דאיזם|והדאיסטים]] במאות ה-15 עד 17 <ref>Linda Woodhead, "Christianity," in ''Religions in the Modern World'' (Routledge, 2002), pp. 186 [https://books.google.com/books?id=4bUrlnqS4X8C&pg=RA1-PA186-IA4&dq=miracles+%22liberal+christians%22+jesus+OR+christ&lr=&as_drrb_is=q&as_minm_is=0&as_miny_is=&as_maxm_is=0&as_maxy_is=&num=30&as_brr=3&as_pt=ALLTYPES online] and 193.</ref> . במאה ה-19, נוצרים ליברליים המזוהים בעצמם שאפו לרומם את [[הומניזם|תורתו ההומנית]] של ישו כסטנדרט [[ציוויליזציה|לתרבות]] עולמית המשוחררת ממסורות תרבותיות ומעקבות של [[פגניות|אלילות]] ואמונה ב[[על-טבעי|על טבעי]] <ref>Burton L. Mack, ''The Lost Gospel: The Book of Q and Christian Origins'' (HarperCollins, 1993), p. 29 [https://books.google.com/books?id=mBQNEEJvexcC&pg=PA29&dq=%22the+problem+of+miracle+and+myth%22&lr=&as_drrb_is=q&as_minm_is=0&as_miny_is=&as_maxm_is=0&as_maxy_is=&num=100&as_brr=3&as_pt=ALLTYPES online.]</ref> . הוויכוח בשאלה האם אמונה בנסים היא אמונה טפלה או חיונית לקבלת [[כריסטולוגיה|האלוהות של ישו,]], היוותה משבר בתוך הכנסייה של המאה ה -19, אשר בעבורה חיפשו פשרות תאולוגיות. <ref>''The Making of American Liberal Theology: Imagining Progressive Religion 1805–1900'', edited by Gary J. Dorrien (Westminster John Knox Press, 2001), ''passim'', search [https://books.google.com/books?id=L50mveyi6WoC&printsec=frontcover&dq=miracles+%22liberal+christians%22+jesus+OR+christ&lr=&as_drrb_is=q&as_minm_is=0&as_miny_is=&as_maxm_is=0&as_maxy_is=&num=30&as_brr=3&as_pt=ALLTYPES&source=gbs_summary_r&cad=0 miracles.]</ref> .

הניסיונות להסביר נסים באמצעות הסבר מדעי או רציונלי היו נלעגים עוד בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים<ref>F.J. Ryan, ''Protestant Miracles: High Orthodox and Evangelical Authority for the Belief in Divine Interposition in Human Affairs'' (Stockton, California, 1899), p. 78 [https://books.google.com/books?id=N5A-AAAAIAAJ&pg=PA78&dq=%22liberal+Christians%22+intitle:Protestant+intitle:Miracles&lr=&as_drrb_is=q&as_minm_is=0&as_miny_is=&as_maxm_is=0&as_maxy_is=&as_brr=0&as_pt=ALLTYPES online.] Full text [https://books.google.com/books?id=N5A-AAAAIAAJ&printsec=frontcover&dq=intitle:Protestant+intitle:Miracles&lr=&as_drrb_is=q&as_minm_is=0&as_miny_is=&as_maxm_is=0&as_maxy_is=&as_brr=1&as_pt=ALLTYPES downloadable.]</ref>. האמונה באותנטיות של הנסים הייתה אחד מחמשת אבני יסוד שהוגדרו בשנת 1910 על ידי הכנסייה הפרסביטריאנית בארצות הברית של אמריקה, והמשמשים להבחין בין [[אמונה|מאמינים]] אמתיים לבין מה שהם רואים כאנשי אמונה לכאורה, כוזבים, כמו "נוצרים מלומדים", או "ונוצרים ליברלים". <ref>Dan P. McAdams, ''The Redemptive Self: Stories Americans Live By'' (Oxford University Press, 2006), p. 164 [https://books.google.com/books?id=kKsMZxwux7wC&pg=PA164&dq=miracles+%22liberal+christians%22+jesus+OR+christ&lr=&as_drrb_is=q&as_minm_is=0&as_miny_is=&as_maxm_is=0&as_maxy_is=&num=30&as_brr=3&as_pt=ALLTYPES online.]</ref>.

נוצרים ליברלים של היום עשויים להעדיף לכנול את נסיו של ישו כסיפורים [[מטפורה|מטפוריים]] להבנת כוחו של אלוהים<ref>Ann-Marie Brandom, "The Role of Language in Religious Education," in ''Learning to Teach Religious Education in the Secondary School: A Companion to School Experience'' (Routledge, 2000), p. 76 [https://books.google.com/books?id=2RDl15wDdYYC&pg=PA76&dq=%22liberal+Christians+who+view+the+miracles+as+purely+symbolic+a+metaphor%22&lr=&as_drrb_is=q&as_minm_is=0&as_miny_is=&as_maxm_is=0&as_maxy_is=&as_brr=0&as_pt=ALLTYPES online.]</ref>. לא כל התאולוגים בעלי נטיות ליברליות דוחים את האפשרות לקיומם של נסים, אך עשויים לדחות את הפולמיזם (השקפות שמועברות באמצעות טענות תקיפות שלא מוכנות לקבל ביקורת נגדית) שכרוך בהכחשתם או באישורם <ref>''The Making of American Liberal Theology: Idealism, Realism, and Modernity, 1900-1950'', edited by Gary J. Dorrien (Westminster John Knox Press, 2003), ''passim'', search [https://books.google.com/books?id=rfV6FmMFzdoC&printsec=frontcover&dq=miracles+intitle:the+intitle:making+intitle:of+intitle:American+intitle:liberal+intitle:theology&lr=&as_drrb_is=q&as_minm_is=0&as_miny_is=&as_maxm_is=0&as_maxy_is=&as_brr=0&as_pt=ALLTYPES&source=gbs_summary_r&cad=0 miracles], especially p. 413; on Ames, p. 233 [https://books.google.com/books?id=rfV6FmMFzdoC&pg=PA423&dq=miracles+intitle:the+intitle:making+intitle:of+intitle:American+intitle:liberal+intitle:theology&lr=&as_drrb_is=q&as_minm_is=0&as_miny_is=&as_maxm_is=0&as_maxy_is=&as_brr=0&as_pt=ALLTYPES#PPA233,M1 online]; on Niebuhr, p. 436 [https://books.google.com/books?id=rfV6FmMFzdoC&pg=PA423&dq=miracles+intitle:the+intitle:making+intitle:of+intitle:American+intitle:liberal+intitle:theology&lr=&as_drrb_is=q&as_minm_is=0&as_miny_is=&as_maxm_is=0&as_maxy_is=&as_brr=0&as_pt=ALLTYPES#PPA436,M1 online.]</ref>.

הפילוסוף הסקוטי [[דייוויד יום|דייוויד הום]] פרסם מסה רבת השפעה על נסים בספרו ''"חקירה בדבר ההבנה האנושית"'' (1748) ובו טען כי כל עדות לנסים נשללת על ידי האפשרות שמי שתיאר אותם מרמה את עצמו או אחרים:

בארט ארמן קובע כי מה שמאפשר את קיום המדע הוא הנחת האחידות של חוקי הטבע, אך בהתחשב בכך שנסים הם מעצם הגדרתם אירועים הנוגדים את אופן פעולתו הרגיל של הטבע, ההיסטוריונים אינם מסוגלים למעשה לאשר או להפריך את הדיווחים על נסיו של ישו. .

על פי "סמינר ישו" (קבוצת מלומדים של מבקרים של כתבי הקודש שפעלה בסוף המאה העשרים תחילת המאה העשרים ואחת, לבחון את מידת ה"אמת ההיסטורית" של ישו מנצרת, ולקבל החלטות באמצעות שקלול קולות בהצבעות), ישו ככל הנראה ריפא אנשים חולים, <ref name="ActJ 566">[[Robert W. Funk|Funk, Robert W.]] and the [[Jesus Seminar]]. ''The acts of Jesus: the search for the authentic deeds of Jesus.'' HarperSanFrancisco. 1998. p. 566.</ref> אך תיאר את נסי הריפוי של ישו במונחים מודרניים, וקישר אותם ל"[[מחלה פסיכוסומטית|מחלות פסיכוסומטיות]]". הם מצאו שש מתוך תשע עשרה נסי הריפוי "כאמינים ככל הנראה"<ref name="Funk 1998, p. 531">Funk 1998, p. 531</ref> . מרבית המשתתפים בסמינר ישו מאמינים שישו פעל לגירוש שדים, כפי ש[[יוסף בן מתתיהו]], פילוסתרטוס ואחרים כתבו על מגרשי השדים האחרים העכשוויים, אך אינם מאמינים כי דיווחי הבשורה היו דיווחים מדויקים על אירועים ספציפיים או ששדים אכן קיימים<ref>Funk 1998, p. 530f</ref> . לדעתם אף לא אחד מנסי הטבע הם אכן אירועים היסטוריים.

== ראהראו גם ==

*ריסטו סנטלה, שאול השליח - האדם והמורה לאור כתבי חז"ל, 1999, קרן אחוה משיחית, ISBN 965-447-030-6

*מקבילות מן המשנה לברית החדשה, בעריכת מרדכי חן, 2000, 2004, , קרן אחוה משיחית, ISBN 965-447-053-5

*פאול טיינה, מלך היהודים, 1995, קרן אחוה משיחית, דפוס ינץ בע"מ, ISBN 965-447-032-2

*ד"ר ארנולד ג. פרוכטנבאום, הנבואות המשיחיות בתנ"ך - עיון בנבואות על ביאת המשיח הראשונה, 2009, קרן אחוה משיחית, דפוס ינץ בע"מ, ISBN 978-965-447-170-1