אפרת שלום דנון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת שם פרטי היכן שלא נחוץ
Ramisemo36 (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 19:
סרט הבכורה הדוקומנטרי של שלום-דנון, "[[החולמות]]" (בהפקת ערוץ 8 וקרן גשר, [[2011]], תסריט: שלום דנון ו[[גילי א. דנון]]), שצולם בשכונות שונות בירושלים ובמודיעין עילית, עוסק בתעשיית הקולנוע החלוצית של נשות המגזר החרדי.
באמצעות סיפורן של היוצרות החרדיות תקוה סטולוף ורוחמה מנדליאל, מציג הסרט, בין היתר, את התהליך המורכב של יצירה קולנועית בציבור החרדי.
 
בריאיון לענת מרדכי בשבועון "לאישה", סיפרה שלום-דנון:
 
'''"ליוויתי את אחותי בתהליך שבו גילתה שאי אפשר להחניק את היצירתיות שלך, גם כשאת חרדית מאמינה שאוהבת את העולם שבחרת לך[...] בתהליך הזה, ראיתי איך למדה להתאים את ציוריה למגבלות של העולם הזה, שבו אסור לצייר נשים, או ילדות, או חיות לא כשרות ואפילו לא את פו הדוב. ואז, לפני כארבע שנים, כשאחותי וחברתי אשת הקולנוע [[מרלין וניג]], שגם היא חוזרת בתשובה, סיפרו לי על נשים שעושות קולנוע נשי בעולם החרדי, היה לי ברור שאני רוצה לספר את הסיפור של העשייה החלוצית שלהן".'''
 
"החולמות" זכה בפרס הסרט התיעודי ב[[הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות|פסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות]], 2011 ובפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל הקולנוע היהודי של בוקרשט,2013. כמו כן, השתתף בפסטיבלי קולנוע רבים בישראל ומחוצה לה (בהם: התחרות הרשמית בפסטיבל "דוקאביב", FIPA-ביאריץ וסירקיוס) והיה מועמד לסרט הביכורים הטוב בתחרות פרסי הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי.
שורה 30 ⟵ 26:
בשנת [[2019]], יצא לאקרנים הסרט "חיים רגילים" (בימוי: גילי א. דנון ושלום-דנון, הפקה: שלום דנון, גילי דנון וטרבלסי הפקות). הלן ופדומו נמלטו מהאימה באפריקה ומבקשות מקלט בגרמניה ובישראל. שתיהן מתמודדות עם האפליה, הזרות והניתוק של החיים ללא בית. השתיים הופכות לחברות טובות ולפעילות חברתיות. על הציר שעובר מברלין לתל אביב מתגלים סיפורי חיים של פליטות בצל הגחמות השלטוניות. הלן ופדומו מגלות שהן חולקות גורל משותף של חיים רעועים, ותקווה שלמרות הכל, לחלומות שלהן יש תוקף. "חיים רגילים", בתמיכת קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה ובפיתוח קרן התרבות של סקסוניה, הוצג במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים.
 
בשנת [[2020]] הסרט הקצר, "בית על הים" [[2020]] (בימוי והפקה: שלום דנון, תסריט גילי א. דנון), נוצר במסגרת מיזם "עד 10", 2019 לסרטי עלילה קצרים. מרים לוי (75), שוכבת עירומה ופצועה על רצפת חדר האמבטיה. ציון (77) בעלה שוכב עליה. היא לא יכולה לזוז, ואיש לא שומע את צעקותיה לעזרתה. ערומה וחבולה על רצפת האמבטיה מרים יוצאת למסע להצלת חייה.
 
שלום דנון שימשה במשך שנים רבות כחברת הנהלת פורום היוצרים הדוקומנטריים ויצרה יחד עם [[שירלי ברקוביץ']] את פרויקט "הדוקו הראשון שלי" ב[[סינמטק תל אביב]], אותו היא מנהלת אמנותית, נכון ל-2020.