הוגו שטינס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עיצוב
היפר אינפלציה ==> היפר-אינפלציה
שורה 11:
לאחר המלחמה היה בין מייסדי [[מפלגת העם הגרמנית]] (Deutsche Volkspartei - DVP), [[מפלגה]] שדגלה ב[[ליברליזם כלכלי]] ו[[שמרנות]] מדינית. ב-[[1920]] נבחר כחבר ה[[רייכסטאג]]. בתפקידו הציבורי שימש כנציג ה[[מעסיק]]ים במשא ומתן מול נציגי [[איגוד מקצועי|האיגודים המקצועיים]]. אף שהיה [[קפיטליזם|קפיטליסט]] מושבע, הצליח להגיע עם נציגי האיגודים להבנות חשובות, שהיוו בסיס לשיתופי פעולה בין מעסיקים ועובדים ברפובליקת ויימר, ובראש ובראשונה הנהגת [[יום עבודה בן 8 שעות]]. במקביל, רכש מספר עיתונים על מנת שיהוו שופר פוליטי ויטיפו למען השלטת חוק וסדר (Gesetz und Ordnung), [[יעילות כלכלית]] ודחייה מוחלטת של [[חוזה ורסאי]]. בין העיתונים שרכש היו ה"דויטשה אלגמיינה צייטונג" (''Deutsche Allgemeine Zeitung'') הברלינאי שנוסד על ידי [[אוטו פון ביסמרק]] וה"[[מינכן]]-[[אאוגסבורג]] צייטונג" (''München-Augsburger Zeitung''), אחד העיתונים העתיקים ביותר בגרמניה (נוסד ב-[[1609]]).
 
בשנת [[1923]] ניצל שטינס את ה[[היפר -אינפלציה]] באופן משולל-רסן{{הערה|שם=פרידריך}}. הוא ניצל כספים שהפקידו אנשי עסקים גרמנים בבנק בבעלותו ב[[הולנד]], על מנת לרכוש מהם את נכסיהם. בזכות ערוצי יצוא עצמאיים שהחזיק היה בכיסו [[מטבע חוץ]] יציב וכך יכל לרכוש בסכומים פעוטים יחסית (שכן ה[[רייכסמארק]] היה חסר-ערך) עוד ועוד בתי חרושת, ארמונות כפריים, מכרות וקווי ספנות. כך הפך לבעליו של ה[[תאגיד]] התעשייתי הגדול ב[[אירופה]] שכלל למעלה מ-2,000 חברות. ב-[[17 במרץ]] 1923 הופיע [[דיוקן|דיוקנו]] על שער [[טיים מגזין]] שכינה אותו "קיסר גרמניה החדש", כן זכה לכינוי "מלך האינפלציה" (Inflationskönig).
 
שטינס מת ב-10 באפריל 1924 כתוצאה מסיבוך ב[[ניתוח]] [[כיס המרה]], האימפריה שהקים קרסה עם תום תקופת ההיפר-אינפלציה עקב בעיות [[מימון]] ו[[אשראי]], פחות משנה לאחר מותו. גרעין האחזקות שלו המשיך להתקיים בתור חברת סטינס בע"מ (''Stinnes AG''), שמוזגה עם חטיבת ה[[לוגיסטיקה]] של [[דויטשה באן]].