האימפריה הביזנטית – הבדלי גרסאות

משך כל שנות שלטונה התגוררו באימפריה הביזנטית יהודים רבים. הכנסייה ביקשה לקדם את האמונה בנצרות בה ראתה את הדת הראויה ומשום כך נהגה בחוסר סובלנות כלפי פגנים, נוצרים שנתפסו כסוטים באמונותיהם מדרך הכנסייה, וגם כלפי היהודים. היחס ליהודים השתנה מתקופה לתקופה וממקום למקום. פרעות נערכו ביהודים מדי פעם ופעם בתמיכתה של הכנסייה, אך היו מן הקיסרים שניסו להיטיב עמם. בין קיסרים אלה ניתן למנות את ארקדיוס ותאודוסיוס השני בתקופה שעד לכיבוש ארץ ישראל בידי הערבים. לעומת זאת, בתקופתו של יוסטיניאנוס הראשון סבלו קשות היהודים מרדיפות ומגזרות ואפליות אשר נקבעו בחוק.

 

 

בתקופת השושלת הסורית, אמנם הטיל [[לאו השלישי (קיסר)|לאו השלישי]] מייסד השושלת גזרות נוספות על היהודים, אולם מצבם השתפר לאין ערוך בשאר תקופת שלטונה של השושלת, וכן בזמנה של השושלת האמורית, שנאמר על מייסדה [[מיכאל השני]] שהוא "פטר את היהודים מכל מס ועשאם בני חורין, מפני שהיה מחבבם וגומל להם חסדים ומכבדם מכל שאר בני האדם"{{הערה|1=האנציקלופדיה העברית, גרסה משנת 1966, כרך ח' עמ' 416.}}. עם עלייתו של [[בסיליוס הראשון]] לשלטון החלו שוב רדיפות היהודים, ואלו חזרו ופסקו לכל אורך שלטון השושלת המקדונית. עם [[מסעות הצלב]], בימי שלטונו של [[אלכסיוס קומננוס]], באה הזדהות מסוימת של היוונים הביזנטים עם העם היהודי, הזדהות שבאה מתוך שנאה משותפת לאויב הצלבני. בימים אלו קמה בביזנטיון תנועה משיחית אשר עוררה התלהבות רבה בקרב היהודים, אך זו דעכה סופית עם הטבח שערכו הצלבנים ביהודי העיר בשנת [[1099]]. בימי [[האימפריה הלטינית]], סבלו היהודים מרדיפות ואפליות מצידם של השליטים הלטיניים, אך אלה נפסקו עם כיבושה המחודש של האימפריה בידי היוונים. תקופת השקט והסובלנות הדתית כלפי היהודים בביזנטיון, שהחלה עם חיסול האימפריה הלטינית, נמשכה עד שעתה האחרונה.