אלסנדרו מניאסקו – הבדלי גרסאות

'''אלסנדרו מנייסקו''' ([[איטלקית]]: Alessandro Magnasco ) (נולד [[4 בפברואר]] [[1667]] - נפטר [[12 במרץ]] [[1749]]), המכונה גם il Lissandrino, היה צייר איטלקי של ה[[בארוק]] המאוחר שפעל בעיקר ב[[מילאנו]] וב[[ג'נובה|גנואה]]. הוא ידוע בעיקר בזכות ז'אנר או סצינות נוף מסוגננות, פנטסטיות, לרוב פנטסמגיות. סגנונו הייחודי של מנייסקו מאופיין בצורות מקוטעות המובאות במשיכות מכחול מהירות ובהבזקי אור מהבהבים. <ref>Alessandro Magnasco, called il Lissandrino (Genoa 1667-1749), ''Saint Joseph's dream'' at Christie's</ref>

נולד בגנואה לאמן, סטפנו מנייסקו, היה חניך אצל [[ולריו קסטלו]], ולבסוף אצל [[פיליפו אביאטי]] (1640–1715) במילאנו. למעט בשנים 1703-1709 <ref name=":0">Wittkower 1993, p. 478</ref> שבהן עבד ב[[פירנצה]] אצל הדוכס הגדול קוזימו השלישי, עבד מנייסקו במילאנו עד [[1735]], אז חזר לגנואה מולדתו. מנייסקו שיתף פעולה לעיתים קרובות בהצבת דמויות עם הצייר טבאלה בגנואה וציור הריסות עם הצייר [[קלמנטה ספרה]] במילאנו.

אחרי [[1710]] הצטיין מנייסקו בייצור בדים קטנים והיפוכרומטי עם נופי חורבות קודרים, או מרחב פנים צפוף שמלא בדמויות קטנות. האנשים בציוריו היו לעיתים קרובות קבצנים, לבושים בסחבות, מעוטרים במשיכות מכחול "מקוטעת ועצבנית". לעיתים קרובות הם עוסקים בנושאים יוצאי דופן כמו שירותי [[בית כנסת|בתי כנסת]], ישיבות [[קווייקרים|קוואקרים]], התכנסויות [[שוד|שודדים]]דים, אסונות וחקירות של ה[[אינקוויזיציה]]. רגשותיו לגבי נושאים אלה אינם ברורים בדרך כלל. <ref name=":0" />

מאה שנה מאוחר יותר הוא תואר כ"צייר רומנטי: שצייר בנגיעות גלויות, דמויות קטנות בכנסיות גותיות; או בבדידותם, כ[[נזיר|נזירים]]ים; או נבלים שהתאספו בכיכרות העיר, וחיילים בצריפים ". <ref>Dizionario geografico-storico-statistico-commerciale degli stati del Re di Sardegna, Volume 7, by Goffredo Casalis, Turin (1840), page 726: "potrebbe chiamarsi pittore romantico: dipingeva a tocchi franchi, e con isprezzatura ingegnosa, figure piccole in chiese d'architettura gotica, o in solitudini, romiti, cappuccini; ovvero mariuoli sulle piazze, soldati ne’quartieri".</ref> היסטוריון האמנות והמבקר [[לואיג'י לנצי]] תיאר אותו כ[[מיכלאנג'לו צ'רקוצי]] של האסכולה שלו. בכך חיבר אותו לחוג חסידי ה[[במבוצ'יאנטי|במבוציאנטי]].

לנצי אומר שתמונות אקסצנטריות אלה הועדפו על ידי הדוכס הגדול [[ג'ובאני גאסטון מדיצ'י]] מ[[פירנצה]]. <ref>Lanzi, Luigi (1847). History of Painting in Italy; From the Period of the Revival of the Fine Arts to the End of the Eighteenth Century. III. Translated by Thomas Roscoe. London; Original from Oxford University, Digitized January, 2007: Henry G. Bohn. p. 287.</ref> מנייסקו מצא גם חסות לעבודתו בקרב משפחות ואספנים בולטים ב[[מילאנו]], למשל משפחות ארזה וקזנדי. <ref>Spike 1986, p. 87.</ref> סדרת הפטרונים הזו מדגישה את העובדה שמנייסקו הוערך יותר על ידי אנשים מבחוץ מאשר על ידי חבריו בגנואה. כפי שציין לנצי, "המגע הנועז שלו, אף שהצטרף לתפיסה אצילית ולשרטוט נכון, לא משכה בגנואה, מכיוון שהוא רחוק היה מסיום ואיחוד הגוונים שציפו מצייר כמוהו לבצע." <ref>Lanzi, p. 287.</ref> במאה העשרים [[רודולף ויטקאואר]] לעג לו כ"בודד, מתוח, מוזר, מיסטי, גרוטסקי ומורחק מכל קשר עם המסלול המצוין של בית הספר הוונציאני משנת 1710 ואילך." <ref name=":0" />

יש החושבים כי הוא הושפע והשפיע מהסגנונות של בני זמנו: הוונציאני [[סבסטיאנו ריצ'י]] (1659–1734), בגנואה [[דומניקו פיולה]] (1627–1703) ו[[גרגוריו דה פרארי]]. נראה כי הבולט מבין השלושה, הוא [[סבסטיאנו ריצ'י]], שצייר בסגנון מיתי. אומנים אלה עשויים גם להיות מושפעים ממנייסקו. מנייסקו הושפע ככל הנראה מהצייר [[איל מוראזון]] (1573–1626) ממילאנו, באיכות הרגשית של עבודתו. חלק מהבדים שלו מזכירים את הנופים הרומנטיים של שפת הים של [[סלווטורה רוזה]]. היחס של דמויותיו של מנייסקו לנוף דומה לתאורים האווריריים יותר של דמויות [[קלוד לוריין]]. השימוש של מנייסקו בדמויות של קבצנים מרופטים, הושווה לסגנון הז'אנר של [[ג'וזפה מריה קרספי]]. אבל הדמויות של קרספי גדולות, מובחנות יותר ואינדיבידואליות, וייתכן שקרספי עצמו אולי השפיע על מנייסקו. אחרים מצביעים על השפעותיהם של ציירי הז'אנר האיטלקי הבארוקי, ה[[במבוצ'יאנטי|במבוצ'אנטי]] הרומאי, על חריטותיו האיכותיות של קאלוט הצרפתי.