נזיר – הבדלי גרסאות

ב[[יהדות]], הנזיר קובע תקופה מוגדרת מראש לצורך ההתנזרות, בה הוא מחויב להימנע מצריכת כל מוצר הקשור ב[[ענבים]] ו[[יין]] (כגון חומץ, ו[[צימוקים]]), להימנע מ[[טומאת מת]] (לדוגמה מגע ב[[מוות|מתים]] או [[קבר]]ים) ושלא לספר או לגלח את [[שיער]] ראשו ו[[זקן|זקנו]]. להבדיל מדתות אחרות, ביהדות הנזיר אינו אסור ב[[יחסי אישות]]. קבלת איסורי הנזירות היא לפי תקופת זמן שהנזיר בוחר מראש, כאשר תקופת הנזירות יכולה לנוע בין נזירות מינימלית למשך [[חודש]], ועד קבלת נזירות לכל החיים, שהמקבלה קרוי "נזיר עולם". בתום תקופת הנזירות, הנזיר מצווה לגלח את כל שיער ראשו ולהקריב שלושה [[קורבן (יהדות)|קורבנות]].

הנזירים ב[[נצרות]] נודרים נדר נזירות הכולל הימנעות מ[[נישואין]] ו[[אוננות]], והקדשת עצמם ל[[אל]] ולהליכה בדרכי [[ישו]] ו[[שנים-עשר השליחים|שליחיו]]. בראשית ימי הנצרות - ובמידה פחותה יותר גם לאחר מכן - רוב הנזירים היו אנשים מתבודדים שהסתובבו ב[[מדבר]]יות. רק ב[[המאה ה-4|מאה ה-4 לספירה]] החלו הנזירים להתקבץ במקומות מסוימים - ב[[מנזר]]ים. מייסדי מוסד הנזירות היו [[אנטוניוס הגדול]] במזרח, שנחשב גם כאב הנזירות הנוצרית בעולם, ו[[בנדיקטוס הקדוש]] במערב. זה האחרון ייסד לא רק מנזר אחד כי אם [[מסדר נוצרי|מסדר]] שלם של נזירים, בכך שחיבר תקנון שעל-פיו פעלו מספר מנזרים. מאוחר יותר, תקנון זה היווה את הבסיס למסדרים נוספים שקמו.