קינטוסקופ – הבדלי גרסאות

בעקבות המצאת פילם הצלולואידה[[צלולואיד]], פיתחו אדיסון ודיקסון את הקינטוגרף, מכשיר שאפשר הקלטה של רצף תמונות נעות. כדי לאפשר צפייה ברצף התמונות שצילמו, פיתחו אדיסון ודיקסון מכשיר נוסף בשם קינטוסקופ.

בשנת 1888 הגיש אדיסון בקשה לפטנטל[[פטנט]] על מכשיר שיהווה מקבילה לפונוגרףל[[פונוגרף]] מבחינה חזותית ויאפשר צפייה בתמונות נעות<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://www.thoughtco.com/history-of-the-kinetoscope-1992032|הכותב=Mary Bellis|כותרת=Who Invented the Kinetoscope?|אתר=thoughtco.com|תאריך=March 30, 2019|שפה=אנגלית|ציטוט=Edison filed a caveat with the patent office on October 17, 1888 that described his ideas for a device which would "do for the eye what the phonograph does for the ear" record and reproduce objects in motion.}}</ref>. אדיסון קרא להמצאתו קינטוסקופ, ביטוי המורכב מהמילים היווניות "קינטו", תנועה ו-"סקופוס", לצפות<ref name=":0" />.

אדיסון האמין כי על התמונה הנעה ללוות את מכשיר הפונוגרף שאותו פיתח ולכן החליט שלא להמציא מכונת הקרנה אלא לפתח מכשיר שישמש כמעיין תא הצצה, שלצדו יפעל במקביל פונוגרף שישמיע את [[פסקול|פס הקול]]<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/art/history-of-the-motion-picture/Edison-and-the-Lumiere-brothers|הכותב=David A. Cook and Robert Sklar|כותרת=History of the motion picture|אתר=Encyclopedia Britannica|תאריך=January 08, 2019|שפה=אנגלית}}</ref>.

העבודה על המכשיר החלה בשנת 1889. בעוד אדיסון הגה את הרעיון, מרבית הניסויים והפיתוח בפועל בוצעו על ידי דיקסון ועוזרו, צ'רלס בראון. עיקר הפיתוח התרחש במעבדות אדיסון בווסט אורנג', [[ניו ג'רזי]]. הקינטוסקופ כלל תא צפיה, בו הורצה רצועת פילם רציפה באורך של כ-14 מטרים מול מנורה. התא יועד לצופה בודד. הקינטוסקופ בפני עצמו אפשר צפייה בסרטב[[סרט קולנוע|סרט]] ללא קול. בעת ההקרנה, רצועת סאונד הורצה במקביל בתוך התא על גבי פונוגרף תוך ניסיון להקפיד ככל שניתן על סינכרון בין הדימוי החזותי לשמע<ref>{{צ-ספר|מחבר=William Kennedy-Laurie Dickson and Antonia Dickson|שם=History of the Kinetograph, Kinetoscope, and Kineto-phonograph|מקום הוצאה=|מו"ל=The Museum of Modern Art|שנת הוצאה=2002|עמ=7-9|קישור=https://books.google.co.il/books?id=fMnMYOBwPzEC&printsec=frontcover&hl=iw#v=onepage&q&f=false}}</ref>.

[[אב טיפוס]] ראשון לקינטוסקופ הוצג לראשונה לציבור ב-20 במאי 1891. אב הטיפוס כלל את המצלמה ותא ההצצה ליחיד. נעשה בו שימוש בסרטב[[סרט צילום]] ברוחב 18 מ"מ אשר נע במהירות קבועה בין שני סלילים. הקינטוסקופ שווק לראשונה באופן מסחרי בשנת 1894. מחירו באותה עת נע בין 250 -300 דולרים<ref name=":1" />.

חברת אדיסון הקימה סטודיו קינטוגרפי במבנה ששמו "[[מריה השחורה]]" בווסט אורנג', ביו ג'רזי כדי לצלם בו סרטים שיוצגו לציבור על גבי מכשירי הקינטוסקופ המסחריים הראשונים. מבנה זה היה צבוע שחור וחסר גג, שנע על ציר מיוחד לצורך מעקב אחרי תנועת השמש, לצורך תאורה עבור הסרטים. סרטים קצרים אלה בוימו על ידי אדיסון באולפן ותוארו בהן [[הופעה|הופעות]] קצרות כגון נשים רוקדות, קרבות איגרוף מבוימים, הופעות קרקס או מופע רקדניות<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://courses.lumenlearning.com/suny-hccc-massmedia/chapter/8-2-the-history-of-movies/|הכותב=|כותרת=The History of Movies|אתר=Lumen Learning|מידע נוסף=|תאריך=2010|שפה=אנגלית}}</ref>.

המכשירים הראשונים הוצבו במקומות ציבוריים הומי אדם כגון במבואות בתי מלון, בפארקי שעשועים ובמתחמי מכונות משחק. באפריל 1894 נפתח לציבור אולם הקינטוסקופים הראשון, בעיר בניו[[ניו יורק]]. פעלו בו חמישה מכשירים. עלות השימוש הייתה 25 סנט.

אדיסון החליט שלא להגיש פטנט בין לאומי על מכשירי הצפיה. המכשירים הפכו פופולריים מאוד ברחבי אירופה, שם גם עברו שינויים ושדרוגים שונים על ידי [[ממציא|ממציאים]] אירופאים שונים. האחים לומייר קיבלו השראה למכשיר הסינמטוגרף שהמציאו לאחר שביקרו בתערוכת קינטוסקופים בפריז<ref name=":1" />. המכשיר של האחים לומייר פעל כמצלמה ומכשיר הקרנה גם יחד ויצא לשוק בשנת 1985.