היסטוריה של יפן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מלחמת סין-יפן השנייה ==> מלחמת סין–יפן השנייה
שורה 90:
במהלך שנות העשרים של [[המאה ה-20]], החלה יפן לבצע צעדים כלפי שלטון דמוקרטי במדינה. אולם, החברה היפנית לא הספיקה להטמיע את השיטה החדשה במידה מספקת כדי לעמוד בלחץ הפוליטי והכלכלי שגבר בשנות השלושים, מה שגרם לעלייה בכוחם של מנהיגי הצבא במדינה. השינויים בעמדות הכוח במדינה התאפשרו מההתייחסות הדו משמעית של החצר הקיסרית לרפורמות הדמוקרטיות, שפגעו כביכול במעמד הקיסר במדינה.{{הפניה לערך מורחב|המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט}}
 
תפיסת עמדות הכוח על ידי מנהיגי הצבא אפשרה את [[הפלישה היפנית למנצ'וריה]] הסינית. בשנת [[1931]] כבשה יפן את חבל הארץ והקימה בה את מדינת [[מנצ'וקוו]] אשר נשלטה ב[[משטר בובות]], שבראשו עמד הקיסר הסיני-מנצ'ורי האחרון [[פויי]]. בשנת [[1933]] פרשה יפן מחברותה בחבר הלאומים, צעד שהושפע גם הוא ממדיניות ההתפשטות והכיבוש שהונהגה במדינה על ידי ראשי הצבא. אותה מדיניות הביאה אותה גם להכריז מלחמה על סין ([[מלחמת סין-יפןסין–יפן השנייה]]) ב-[[1937]], ולהצטרף ל[[מדינות הציר]] של [[מלחמת העולם השנייה]] ב-[[27 בספטמבר]] [[1940]], בחתימה על [[ההסכם התלת צדדי]]. ההצטרפות למלחמה, נתפסה בעיני היפנים כצעד שלבטח יביא אחריו מלחמה עם ארצות הברית, וזאת לאור המתח הרב ששרר ביחסים בין שתי המדינות. ב-[[26 ביולי]] [[1941]] נכנס לתוקפו ה[[אמברגו]] שהטילו האמריקאים על יפן, וכל הנכסים בבעלות יפנית בארצות הברית הוקפאו. צעדים אלו יצרו ביפן מצב לא יציב בו ראשי המערכת הפוליטית מנסים למנוע מלחמה על ידי חיפוש פתרון [[דיפלומטיה|דיפלומטי]] (בהבינם שמלחמה בארצות הברית תגמר בתבוסה), בעוד מנהיגי הצבא חתרו לביצוע פעולה צבאית זריזה וניצחת. האמריקאים ציפו למתקפה ב[[פיליפינים]] (וסידרו את כוחותיהם באיים בהתאם להשערה זו), אך היפנים העדיפו לתקוף ב[[פרל הארבור]]. האמריקאים, שהאמינו כי ליפן לא יהיה האומץ הדרוש להתקפה על בסיס אמריקני בארצות הברית, קיבלו את ההתקפה, שהתרחשה ב-[[7 בדצמבר]] [[1941]], בהפתעה גמורה.
 
בעוד [[גרמניה הנאצית]] נמצאת באמצע ה[[בליצקריג]] שלה, החלה יפן בבליצקריג משלה באסיה. בנוסף לקולוניות שכבר הוקמו ב[[טאיוואן]] וב[[מנצ'וריה]], החלה יפן לכבוש את מרבית ערי החוף בסין, ביניהן [[שאנגחאי]], וכן את [[הודו-סין]] הצרפתית ([[וייטנאם]], [[לאוס]] ו[[קמבודיה]]), [[תאילנד]], [[מלזיה]], [[סינגפור]], [[מלאיה הבריטית]] ו[[אינדונזיה]]. היפנים כבשו גם את [[בורמה]] והגיעו לגבולות [[הודו]] ו[[אוסטרליה]]. לאחר כ-4 שנות לחימה, במהלכן ספגו היפנים יותר מ-3 מיליון אבדות בנפש, [[הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי|שתי התקפות בנשק גרעיני]] ("[[ילד קטן]]" ו"[[איש שמן]]") והרס מוחלט של כל הערים הגדולות במדינה, קיבל ב-[[14 באוגוסט]] [[1945]] הקיסר [[הירוהיטו]] את תנאי [[הצהרת פוטסדאם]], ולמחרת יפן נכנעה ללא תנאי. אחרי זה הציגו היפנים תנאי אחד - שלא ייפגע מעמד הקיסר. האמריקאים הסכימו לתנאי הזה, וכך נחתם הסכם הכניעה ב-[[2 בספטמבר]] על סיפונה של [[אוניית המערכה מיזורי (BB-63)|אוניית המערכה האמריקאית "מיזורי"]], במימי נמל טוקיו. כתוצאה מהמלחמה איבדה יפן את כל הטריטוריות שהיו לה, מלבד איי המולדת. מדינת מנצ'וקוו פורקה ושטחה הושב ל[[הרפובליקה העממית של סין|רפובליקה העממית של סין]], קוריאה הועברה לחסות ה[[או"ם]], האי סחאלין ואיי קוריל סופחו ל[[ברית המועצות]], השלטון בטאיוואן בוטל והשליטה ב[[איי וולקנו]], [[ריוקיו]] ו[[איי בונין]] הועברה לאמריקאים. [[בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק]], בית דין בינלאומי שהוקם לשיפוט [[פשע מלחמה|פושעי מלחמה]] דן ב-[[12 בנובמבר]] [[1948]] 7 אנשי צבא ושלטון יפניים שהיו אחראיים להצטרפות יפן למלחמה לעונשי מוות.