ויקיפדיה

מסילת הרכבת המחתרתית – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הגהה
שורה 1:
{{עריכה|הטייההטיה, טעויות תרגום (מי זה למשל "הגנרל א.ס גרנט (AS Grant)") ולשון|נושא=מדינות אמריקה}}
[[קובץ:Undergroundrailroadsmall2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפה של חלק מנתיבי המילוט אשר שימשו את העבדים]]
'''מסילת הרכבת המחתרתית''' (ב[[אנגלית]]: '''The Underground Railroad'''; מילולית: מסילת הרכבת התת-קרקעית) הייתה רשת [[מחתרת]]ית בלתי חוקית של דרכי מסתור ובתי מחסה אשר שימשו ב[[ארצות הברית]] החל מסוף [[המאה ה-18]], להברחתם של [[עבדות בארצות הברית|עבדים]] שחורים מבעליהם אל החופש. הרשת הגיעה לשיאה באמצע המאה ה-19.
 
==פעילות==
המחתרת הבריחה את העבדים מ[[מדינות הדרום]] בהן העבדות הייתה מותרת, אל המדינות הצפוניות או [[קנדה]] בהן העבדות נאסרה ובכך סייעה לשחרורם של אלפי עבדים. על פי הערכה שנעשתה, 100,000{{דרושה הבהרה|סיבה=לפי גוף הערך המספר קטן בהרבה}} עבדים ברחו באמצעות מסילת הרכבת המחתרתית. שיא פעילותה של המחתרת הייתה בין השנים [[1810]] ל-[[1850]], והיא נחשבת לאחד הגורמים אשר הובילו ל[[מלחמת האזרחים בארצות הברית]] ולביטול מוסד ה[[עבדות]]. בראש הארגון עמדו חברים אמריקניים ב[[התנועה לביטול העבדות|תנועה לביטול העבדות]]. בין מנהיגי המחתרת היו  [[הארייט טאבמן]], [[שפחה]] שחורה אשר נמלטה בעצמה אל החופש, ו[[הנרי דייוויד תורו]], מה[[פילוסוף|פילוסופים]] החשובים של המאה ה-19, אשר הניח את היסודות התאורטיים ל[[אי-ציות אזרחי]] מטעמי מצפון. השם של הארגון נושא כפל לשון, משום שמשמעות המילה underground באנגלית הוא גם [[מחתרת]] וגם "תת-קרקעי". עם זאת, הארגון לא השתמש דווקא ברכבות על מנת להבריח את העבדים ולא היו לו מסילות משלו.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[הווארד זין]]|שם=היסטוריה עממית של ארצות הברית: מ-1492 ועד ימינו|מתרגם=תרגם מאנגלית: מתן קמינר; ערכו: ורד בן-ימי ואייל דותן|מו"ל=תל אביב: בבל|שנת הוצאה=תשס"ז 2007}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.pbs.org/wgbh/aia/part4/4p2944.html|כותרת=The Underground Railroad|אתר=www.pbs.org|תאריך_וידוא=2018-04-03}}}}
 
"מסילת הרכבת המחתרתית" כללה בתוכה רשת של בתי מקלט, קודים סודיים, מקומות מסתור ומעברים סודיים. מנהיגיו המרכזיים של הארגון היו אפרו-אמריקאים חופשיים בשיתוף עם כנסיות אפרו-אמריקאיות. הפעילות נתמכה על ידי קבוצות מיעוט נוספות או פעילי זכויות אדם ביניהם אינדיאנים, מקסיקנים ואמריקאים לבנים. הסיוע כלל אספקת מזון, מחסה, בגדים והעברות ממקלט למקלט. הקמת הארגון נעשתה בשקט ומפה לאוזן, מעט מאוד אנשים תיעדו את הפעילות הסודית הזו, על מנת להגן על הנמלטים ועל אלו ששימשו להם כמקלט. במקרים בהם נתפסו העבדים הנמלטים, הם נאלצו לחזור לעבדות, אלו שנתפסו מסייעים בהברחת עבדים נעצרו ונשלחו לכלא. מסלולי הבריחה היו חמקמקים וחשאיים, וגם כיום, שנים לאחר מכן, ניתן רק לשער את השיטות בהן נקטו המבריחים. כמו כן, כמעט ולא קיימות עדויות דוקומנטריות המעידות על קיום הארגון. מרבית הידע נאסף מזיכרונות של אנשים שניהלו את הארגון בפועל. ההשערות אומרות כי בין 15,000-20,000 עבדים עברו את המסע אל החופש. לדוגמה - העבדים במחוז קולומביה הצטמצמו מ 4694 עד 640 על ידי "רכבת תחתית וחטיפות פלוניות".{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Buckmaster, Henrietta|שם="The Underground Railroad."|כתב עת=The North American Review 246, no. 1|עמ=142-49|שנת הוצאה=1938}}}}
 
בשיא הפעילות, מעל 1,000 עבדים הוברחו כל שנה ממדינות הדרום בסיוע של הארגון, על פי [[חוק העבד הנמלט 1793|חוק העבד הנמלט משנת 1793]], נדרשו פקידים ממדינות חופשיות לסייע לבעלי עבדים או לסוכניהם שחזרו לעבדים הנמלטים, אך אזרחים וממשלות של מדינות חופשיות רבות התעלמו מהחוק, ומסילת הרכבת המחתרתית שגשגה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=White, Deborah G. (Deborah Gray), 1949-|שם=Freedom on my mind : a history of African Americans, with documents|מקום הוצאה=Boston|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/795173920|oclc=795173920|מו"ל=Boston : Bedford/St. Martins}}}} ההשערות אומרות כי 3,000 איש בקירוב לקחו חלק בפעילות הארגון, חלק פעלו כסוכנים שמטרתם לגייס כספים וחלק כמבריחים או כאלו המספקים מקום מסתור. המדינות אליהן הוברחו העבדים המשוחררים היו בטוחות משום שלא הסגירו חזרה את הנמלטים ואף הגישו סיוע רחב. במדינות אליהם נקלטו העבדים הם עבדו כחקלאים וסייעו בהקמת חוות שונות.
 
עם הזמן גם בצפון וגם בדרום הבינו כי קיים קושי גדול לאכוף את חוקי העבדים הנמלטים שנחקקו ב-1850. למעשה, היה זה חוסר היכולת של הממשלה הפדרלית לאכוף את החוקים המהווים את הגורם העיקרי בהפרדה. בשנת 1861, החלה מלחמת האזרחים האמריקאית. ככל שהמלחמה התפשטה דרומה, רבים מהאדונים נמלטו כשהם לוקחים איתם את עבדיהם ומשאירים את הזקנים והחולים מאחור. צבאות האיחוד שנכנסו לשטחים שפונו מצאו ייאוש ורעב. הניצולים הועברו במעלות הנהר אל החזית הצפונית שם טופלו על ידי גורמי סיוע שונים. באותה התקופה, מפקד מערב ארצות הברית, הגנרל [[יוליסס סימפסון גרנט|גרנט]], אישר לארגון הרכבת התחתית המחתרתית להעביר עבדים ממקום למקום. כך, נחשפה הרשת הרחבה והופסקה הפעילות המחתרתית, מרבית פעילי הארגון התפנו לטובת שיקום וסיוע לנפגעי המלחמה.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מסילת_הרכבת_המחתרתית"