בית דין (הלכה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לבני ברק
אין תקציר עריכה
שורה 18:
[[קובץ:Heichal Shlomo Interiors IMG 7328.JPG|250px|ממוזער|שמאל|מבואת [[בית הדין הרבני הגדול]] לשעבר ב[[היכל שלמה]] בירושלים]]
{{ערך מורחב|בית דין רבני}}
[[סמיכהסמיכת לרבנותזקנים|סמיכת הזקנים]] בטלה, ולפיכך עונשים כגון [[מלקות (הלכה)|מלקות]] ו[[ארבע מיתות בית דין|מוות]] לא חלים בימינו. גם אפשרויות הדיון בדיני ממונות מצומצמות יותר בשל כך, ולמשל הן אינן כוללות אפשרות לדון [[דיני קנסות]].
 
סמכותו של בית הדין הרבני הרשמי של [[ישראל]] מוגבלת בחוק לדיני [[גט|גיטין]], [[קידושין]], חלק מענייני המעמד האישי, ונושאים ממוניים מסוימים. עד לשנת [[2006]] נהגו בתי הדין הרבניים הרשמיים לדון גם בדיני ממונות כלליים, במקרים שהצדדים חתמו על הסכם [[בוררות]] הממנה את בית הדין כבורר ביניהם. ככל פסק בוררות, החלטות בתי הדין היו ניתנות לאכיפה ב[[הוצאה לפועל]], ומונעות דיון מחודש באותו סכסוך בבית משפט. ב-[[6 באפריל]] [[2006]] פסק [[בית המשפט העליון]] באופן תקדימי כי בית הדין של [[ישראל]] אינו מוסמך בחוק לפעול כבורר.
שורה 24:
יתרונה של מערכת בתי הדין לממונות היא ביעילות ההליך{{מקור}} ובמחירו הנמוך (להבדיל מבוררות עסקית רגילה). בתי דינים כאלו היו מופעלים על ידי [[הרבנות הראשית לישראל]] וכיום בעיקר על ידי ארגונים דתיים פרטיים.
 
למרות שישנם [[טוען רבני|טוענים רבניים]] העוסקים בייצוג בפני בתי הדין, מקובל גם לגשת אליהם ללא יצוג. הבחנה זו מבטאת את העובדה שהמשפט העברי נוטה ל[[השיטה האינקוויזיטורית|גישה האינקויזיטורית]], על פיו מוטלת האחריות המלאה של ניהול הדיון וחקירת האמת על בית הדין הדין עצמו, ולא על הצדדים המתדיינים בלבד ([[השיטה האדברסרית]]).
 
==בתי דין לממונות==