סדנת הבואשים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 113:
הפרויקט הצליח לעמוד במשימה. המטוסים נמסרו בזמן, ואפילו בעלות ייצור נמוכה מהמתוכנן. המטוס עמד ביעדי הביצועים העיקריים: גובה, טווח ומהירות טיסה.
 
====טיסותבשירות מבצעיותמבצעי====
השירות המבצעי החל ביולי 1956. כבר לאחר 8 טיסות, התקבל מידע מודיעיני בעל משמעות אסטרטגית עצומה. חיל האוויר האמריקאי סבר שלרוסים יש 100 מפציצי [[ביזון (מטוס)|ביזון]] (Myasishchev M-4) ודרש תקציבים לבניית מספר דומה של מפציצי [[B-52 סטרטופורטרס|B-52]].{{הערה|1=CIA U-2 עמ' 111}} התמונות הוכיחו כי אין כלל מפציצי ביזון פעילים. טיסות בכל שטחי ברית המועצות צילמו בסיסים אוויריים, בעיקר מפציצים, בסיסי טילים, מתקני חלל ומתקנים גרעיניים. הטיסות הופסקו בשנת 1958, כשנתיים אחרי תחילתן, מתוך חשש שזה פרק הזמן שייקח לסובייטים לפתח אמצעי ליירוט U-2. עקב חשש מטילים ביניבשתיים סובייטים, נערכה טיסה אחת שנת 1959 ועוד שתיים ב-1960. הטיסה האחרונה מעל שטחי ברית המועצות הופלה בידי טיל נ"מ סובייטי.
 
מקבלי ההחלטות הבכירים בארצות הברית המשיכו להאמין שהמכ"מ הרוסי לא יכול לגלות את המטוס בגובה שמעל 70,000 רגל, למרות מידע מודיעיני שקבע ההיפך. רק לאחר מספר טיסות ראשונות, שבהן צולמו מטוסי קרב שמנסים להגיע וליירט את ה-U-2 (ועוברים בקושי את מחצית הגובה), ומכתבי מחאה מברית המועצות שבהם פורט המסלול המדויק של המטוסים, השתרשה ההבנה בראשות הממשל האמריקאי. ניסיונות להפוך את המטוס ל[[חמקן]] לא הצליחו, והופסקו בשנת 1958.{{הערה|1=CIA U-2 עמ' 133}} לפי דוח ה-CIA, כל הטיסות בשטחי ברית המועצות התגלו בידי המכ"מ, והסובייטים עקבו אחרי מסלול המטוס במשך מרבית הזמן בו שהה מעל שטחיהם.
ב[[מלחמת סיני]], השתמשו האמריקאים בטייסת U-2 שבסיסה בעיר [[אדנה]] שבטורקיה. מטוס הריגול איפשר להם לצפות את תקיפת בריטניה ישראל וצרפת מראש, בניגוד ל{{ה|הסכם המשולש (1950)}}. הטיסות גם איפשרו להם לדעת שהרוסים לא מכינים תגובת נגד, ולהגיב (או לא להגיב, במקרה זה) בהתאם.
 
ב[[מלחמת סיני]] (1956), השתמשו האמריקאים בטייסת U-2 שבסיסה בעיר [[אדנה]] שבטורקיה. מטוס הריגול איפשר להם לצפות את תקיפת בריטניה ישראל וצרפת מראש, בניגוד ל{{ה|הסכם המשולש (1950)}}. הטיסות גם איפשרו להם לדעת שהרוסים לא מכינים תגובת נגד, ולהגיב (או לא להגיב, במקרה זה) בהתאם. הטייסת שימשה בהזדמנויות שונות להשגת מודיעין בכל אזורי המזרח התיכון, מדינות רבות באסיה, ואפריקה (לוב).
מקבלי ההחלטות הבכירים בארצות הברית המשיכו להאמין שהמכ"מ הרוסי לא יכול לגלות את המטוס בגובה שמעל 70,000 רגל, למרות מידע מודיעיני שקבע ההיפך. רק לאחר מספר טיסות ראשונות, שבהן צולמו מטוסי קרב שמנסים להגיע וליירט את ה-U-2 (ועוברים בקושי את מחצית הגובה), ומכתבי מחאה מברית המועצות שבהם פורט המסלול המדויק של המטוסים, השתרשה ההבנה בראשות הממשל האמריקאי.
ב[[אמריקה הלטינית]] שימשו מטוסי U-2 להשגת מודיעין בתקרית {{ה|פלישה למפרץ החזירים]]. בהמשך, היה זה מטוס U-2 שזיהה טילים בליסטיים בעלי יכולת גרעינית בקובה, ופתח את [[משבר הטילים בקובה]], שכיום נחשב לנקודה הקרובה ביותר ל[[מלחמה גרעינית]] בהיסטוריה.
 
בסך הכל, יוצרו כשישה דגמים עיקריים של מטוס ה-U-2, שביצעו טיסות ריגול עד שנת 1974. עם זאת, עד שנת 1968 כבר החליפו אותו ברוב המשימות [[הציפור השחורה]] כ[[מטוס ריגול]], ו[[צילום לוויין]] החליף את רוב תפקידיהם של מטוסי ריגול בכלל.
מטוסי U-2 של לוקהיד ממשיכים לשמש את [[נאס"א]] במחקר, כיום (2020) הדגמים החדשים ביותר נקראים ER-2.{{הערה|1=[https://www.nasa.gov/centers/armstrong/aircraft/ER-2/index.html לוקהיד ER-2 באתר נאס"א]}}
 
==לקריאה נוספת==