יחזקאל צ'ארלס וורטסמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קראקוב ==> קרקוב
שורה 11:
לזכותו נזקף חיבור הפמפלטים התעמולתיים הציוניים הראשונים ביידיש: "וואָס ווילען דיא ציוניסטען?" ('מה רוצים הציונים?'; 1901), ו"דער יודישער נאציאָנאל-פאנד" (הקרן הלאומית היהודית; 1903) (על [[קרן קיימת לישראל]]).
 
בשנת [[1904]] ייסד וערך ב[[לונדון]] ירחון [[ציונות סוציאליסטית|ציוני סוציאליסטי]] רדיקלי וספרותי "לחיים, ספרות ומדע" בשם "די יידישע צוּקוּנפט" ('העתיד היהודי'). שנה לאחר מכן ([[1905]]) העביר אותו ל[[קראקובקרקוב]] שבגליציה, ומשם ל[[ורשה|וורשה]] שבפולין הרוסית, אך הוא לא האריך ימים. אז הצטרף למערכת העיתון היידי של [[נחום סוקולוב]] "דער טעלעגראף", שהחל לצאת בוורשה באותה עת, אולם כעבור פחות מ-150 גיליונות פסק מלהופיע. כן השתתף בעיתון הוורשאי הספרותי הציוני "דער וועג".{{הערה|וורטסמן פגש ב[[משה סמילנסקי]] באירופה בעת שהלה החלים מניתוח, וביקש ממנו שיכתוב עבור העיתון "סיפור קטן מחיי הארץ". כך הגיע סמילנסקי לכתוב את סיפורו הראשון מחיי הערבים בארץ: "לטיפה". וורטסמן פרסם את הסיפור בעיתונו בתרגום ליידיש, וחתם בשם שבו קראו הערבים לסמילנסקי, "חוואג'ה מוסה". אחר-כך תרגמה [[חמדה בן-יהודה]] את הסיפור בחזרה לעברית, ופרסמה אותו ב"[[השקפה (כתב עת)|השקפה]]" (ראו: {{הארץ|נורית גוברין|לטיפה נכתבה ביידיש|1.1054766|1 בנובמבר 2005}}; {{תדהר|3|1127|משה סמילנסקי}}).}}
 
בראשית שנת [[1907]] [[הגירה לארצות הברית|היגר]] ל[[ארצות הברית]], שם היה פעיל בשורות [[פועלי ציון]]. ב-[[1909]] ערך את המאסף היידי "אמריקה", על טהרת הסופרים היהודים האמריקאים. הוא ניסע לחדש שם את הוצאת עיתונו, אך הצליח להוציא רק שלושה גיליונות. עד סוף ימיו חי בארצות הברית וב[[קנדה]], ועסק בעבודה עיתונאית בעיתונות היידית: השתתף בשבועון הציוני "דאָס אידישע פאָלק", בביטאון פועלי ציון "[[אידישע קעמפפער]]",ובעיתונים "[[דער טאג|דער טאָג]]", "יידישע טאַגעבלאַט", "[[מארגען זשורנאל|מאָרגען זשורנאַל]]" ועוד. כן ערך מגוון עיתונים: היומון "דער באָסטאָנער אַדוואָקאַט" ב[[בוסטון]], השבועון "דער אידישער שטערן" ב[[אטלנטה]], ה"[[קענעדער אדלער|קענעדער אָדלער]]" ב[[מונטריאול]], השבועון "קאַליפאָרנער אידישער שטימע" ב[[סן פרנסיסקו]] (1913–1915), "דער אידישער וועכטער" ב[[קליבלנד]] (שהופיעו כיומון במשך שבעה שבועות בלבד) ו"די ציַיט" ב[[לוס אנג'לס]].