יוסף זליגר – הבדלי גרסאות

ב-1902 ניסה יחד עם ד"ר מ. יונג להקים ב[[קראקובקרקוב]] [[גימנסיה]] עברית, אולם זו נסגרה לאחר זמן קצר. ראשי הצמרת הציונית בעיר התייחסו בספקנות רבה לעצם הקמתו ולסיכוי הצלחתו של בית-ספר מסוג זה בקראקובבקרקוב לאורך ימים. עמדתם העוינת והבלתי-מתפשרת של החרדים מזה ושל המתבוללים מזה – שני החוגים האלה החזיקו ביחד ברסן השלטון בקהילה – נראו כמחסום שלא ניתן להתגבר עליו{{הערה|1=[http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=20941 בית הספר העברי בקראקובבקרקוב]}}. במשך שנתיים לימד בבית מדרש בשם "יבנה", בשנת 1905 נשא לאישה את לאה לבית רוזנקראנץ. בשנים הראשונות לאחר נישואיו הוא חי בעוני מחפיר, כאשר ראו חברי אגודת "תקות ציון" את מצבו, הציעו לו משרה של [[דרשן]], אך הוא סירב.

בקיץ [[תרס"ז]] יצא אליו מ[[יפו]] קול קורא, מטעם ה[[ביל"ו]]יי ר' אברהם שכביץ מ[[גדרה]], בשם קבוצת בעלי בתים ביפו. הם ביקשו ממנו לעלות ולכונן חינוך דתי מודרני על פי שיטתו המקורית, אשר נתפרסמה בשבועון המצפה בקראקובבקרקוב. באלול תרס"ז עלה לארץ ישראל עם אשתו ונתמנה למנהל ה[[חדר מתוקן|חדר המתוקן]] שנוסד ביזמת חברי [[אגודת אחוה]]. הוא קרא למוסד בשם "[[בית הספר תחכמוני (תל אביב-יפו)|תחכמוני]]".

עם בואו ליפו, פרש בפני ועד ההורים את תוכניתו, ללימוד [[תורה]] ותלמוד ופירושיהם בעברית. מצד חלק מההורים הייתה התנגדות עצומה ללימוד תלמוד בעברית, "איככה אפשר לבאר את אביי ורבא בעברית זה לא ייתכן"{{הערה|שם=לאה}}, לבסוף זליגר ניצח והיה עליו לעשות לילות כימים בהכשרת המורים לעבוד לפי שיטתו. בנוסף לעבודתו בבית הספר, הרצה במקומות רבים בין השאר, ביפו במוסד "ההרצאות לחכמת ישראל וספרותו", הרצאותיו המצוינות משכו את הכוחות הטובים ביותר שבעדת היהודים. בשנה הראשונה לקיומו של תחכמוני, התעוררו קשיים כספיים. באייר של אותה שנה הוא נסע ל[[פרנקפורט]] לבקשת סיוע והציע שם בפני [[פרנס]]י ה[[קהילה יהודית|קהילה]] תוכנית לבית [[אולפנא]] גדול עד לדרגות הגבוהות של הלימוד, אך ראשי הוועד לא הסכימו לתוכניתו הגדולה והחליטו לממן לכל היותר מחלקות אחדות של בית ספר יסודי. זליגר חזר מפרנקפורט לקראקובלקרקוב והחל ללמד שוב בבית-המדרש "יבנה".

בשנת תרע"ב יסד בקראקובבקרקוב עיתון יומי עברי בשם "בת קול" ובו פרסם מאמרים מדיניים, חברתיים וספרותיים, ומוסף שבועי בשם "יבנה", אשר הכיל מאמרי מחקר וספרות יפה. ההתנגדויות לפעולותיו שהיו הן מצד הממסד הדתי והן מצד המתבוללים הקשו עליו את עבודתו. כדי לצמצם את ההוצאות הכספיות ולהקל על תפוצת העיתון העביר את המערכת לעיר המרכזית [[לבוב]], והוציא אותו כשבועון במקום עיתון יומי. בין המשוררים והסופרים שפרסמו מאמריהם בעיתון היו: [[מנחם מנדל בראונשטיין]] (מבש"ן), ש. קוק, ש.ז. יעבץ, הרב [[משה לייטר]] ואחרים.