סיכון אשראי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בוט סדר הפרקים (שיחה | תרומות) מ שינוי סדר הפרקים (בוט סדר הפרקים) |
|||
שורה 39:
במסחר בין תאגידים, נפוץ המצב שבו התשלום עבור הסחורה הנמכרת אינו מבוצע בזמן אספקת הסחורה, אלא מאוחר יותר (לדוגמה: שוטף+30, כלומר עד 30 יום לאחר המכירה). במצב כזה, הספק למעשה נותן הלוואה (אשראי) ללקוח. בהלוואה זו, כמו בכל הלוואה אחרת, כרוך סיכון אשראי.
כדי להקטין את סיכון אשראי זה, יכול הספק להקשיח תנאי התשלום (לדוגמה, שוטף+15), עד כדי דרישה לתשלום מיידי ובמזומן. אפשרות אחרת היא הגבלת כמות המוצרים המסופקים ללקוח. אסטרטגיות כאלה יקטינו, אולי, את היקפי המכירות, אבל גם את החשיפה לסיכוני אשראי, ובכך את האפשרות שהתשלומים לא ייפרעו. כאשר כח המיקוח של הספק מול הלקוח נמוך, לדוגמה כאשר הספק הוא חברה קטנה או חברה עם לקוחות מעטים, האפשרות של הספק לשלוט בסיכון האשראי מוגבלת. חברות כאלה פגיעות מאוד לפיגור בתשלומי לקוחות ופשיטות רגל שלהם.
== סיכוני אשראי של יחידים ==
שורה 57:
* פיקדונות ב[[בנק]] מובטחים לכאורה עבור אנשים פרטיים, על ידי [[בנק מרכזי|הבנק המרכזי]] של המדינה. בכך מוקטן סיכון האשראי בצורה יעילה וגוברת נכונות הפרטים להשתמש במערכת הבנקאית.
* ב[[ישראל]], על פי חוק, רוכש דירה אמור לקבל ערבות על פי [[חוק המכר]] על תשלומים שהוא מעביר ליזם המוכר, על מנת להפחית את סיכון האשראי שלו.
==קישורים חיצוניים==▼
* {{TheMarker|שלי אפלברג|למי מסוכן יותר להלוות? לצעירים, לגרושים ולרווקים|1.1662037|12 במרץ 2012}}▼
== ראו גם==
שורה 66 ⟵ 63:
*[[חוב אבוד]]
*[[אמות מידה פיננסיות]]
▲==קישורים חיצוניים==
▲* {{TheMarker|שלי אפלברג|למי מסוכן יותר להלוות? לצעירים, לגרושים ולרווקים|1.1662037|12 במרץ 2012}}
==הערות שוליים==
| |||