ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 123:
====המלחמה האנגלו מייסורית הרביעית====
[[קובץ:Arthur Wellesley, 1st Duke of Wellington by Robert Home.jpg|ממוזער|250px|ולסלי בהודו, לבוש במדי מייג'ור גנרל, 1804]]
כחלק מהמאמץ להרחיב את שליטתה של [[חברת הודו המזרחית הבריטית]], פרצה ב-[[1798]] מלחמה כנגד סולטן [[ממלכת מייסור]], טיפו סולטן. אחיו של ארתור, ריצ'רד הורה שכוח צבאי
לאחר הכנות לוגיסטיות נרחבות ויסודיות (שהפכו לתכונות הבולטות של ולסלי) יצא הרגימנט ה-33 עם הכוח העיקרי בדצמבר ונע לאורך 400 ק"מ של [[ג'ונגל]]ים ממדרס למייסור. בהוראת אחיו, במהלך המסע, ניתן לו תפקיד פיקודי נוסף, זה של היועץ הראשי של [[היידראבד#שלטון הניזאמים|הניזאם של צבא היידרבאד]], שנשלח ללוות את הכוחות הבריטיים. מינויו זה של ולסלי גרם לחיכוך בקרב קצינים בכירים רבים, כמה מהם בכירים יותר ממנו. חלק מהעימותים נדחו לאחר קרב מלוולי שנערך כ-32 ק"מ מסרינגפטם ובו צבאו של האריס תקף חלק ניכר מצבאו של הסולטן. במהלך הקרב הוביל ולסלי את אנשיו בשני טורים מול פני האויב אל רכס נמוך ופקד לפתוח באש. לאחר ירי חוזר ונשנה, שבעקבותיו הסתערו החיילים עם כידוניהם, אילץ הרגימנט ה-33, יחד עם שאר היחידות תחת פיקוד של האריס, את חיל הרגלים של טיפו לסגת.
שורה 157:
====היציאה מהודו====
בשלב זה כבר היה ולסלי מותש מהשירות בהודו והוא ציין: "שירתי בהודו זמן ארוך יותר מכל אדם אחר בכל מקום אחר". ביוני [[1804]] הוא הגיש בקשה לשוב
===בחזרה לבריטניה – הפגישה עם נלסון===
שורה 192:
====1810====
ב-[[1810]] פלש לפורטוגל צבא צרפתי חדש ומתוגבר תחת פיקודו של המרשל [[אנדרה מסנה]]. חוות הדעת הן בבריטניה והן בחוגי הפיקוד הבריטי בפורטוגל הייתה שלילית והועלו הצעות לפנות את פורטוגל. תחת זאת, עיכב הלורד ולינגטון את הצרפתים בבוסאקו. לאחר מכן הוא מנע מהם לכבוש את חצי האי של ליסבון על ידי ביצוע עבודות עפר עצומות, קווי טורסו ודרס (Torres Vedras), שנבנו תחת סודיות מוחלטת ואגפיהם אובטחו על ידי הצי המלכותי. כוחות הפלישה הצרפתיים שהיו מבולבלים וסבלו חרפת רעב, נסוגו לאחר שישה חודשים. המרדף של ולינגטון שובש עקב סדרה של קרבות מאסף שניהל נגדו המרשל [[מישל נה]].
====1811====
ב-[[1811]] שב מסנה לפורטוגל כדי להקל את המצור שהוטל על חיל המצב הצרפתי של העיר אלמידה,
====1812====
שורה 242:
בינתיים, בערך באותה עת בה התנהלה המתקפה המשולבת של נה על האגף המרכזי-ימני של כוחותיו של ולינגטון, הורה נפוליאון לנה לכבוש את לה היי סנט, יהא המחיר אשר יהיה. נה השיג את המטרה עם מה שנותר מהגיס של ד'ארלון זמן קצר לאחר שעה 18:00. לאחר מכן קידם נה את הארטילריה כלפי מרכז הכוח של ולינגטון והחל להשמיד את כוחות הרגלים מטווח קצר באמצעות [[קלע קופסה|קלעי קופסה]]. אלה השמידו את הרגימנט ה-27 והרגימנטים ה-30 וה-73 ספגו אבדות כאלה כבדות עד שהיה עליהם להתאחד כדי ליצור כוח רגלים נראה לעין. מרכז הכוח של ולינגטון עמד כעת על סף קריסה והתהוותה בו פירצה רחבה שהייתה חשופה למתקפה צרפתית. למזלו של ולינגטון, היו כעת הגיסות של הצבא הפרוסי בפיקודם של פון פריך ושל פון זיטן בהישג יד. הגיס של פון זיטן אפשר לשתי בריגדות הפרשים הרעננות של ויויאן ושל ונדלור שהוצבו באגף השמאלי הקיצוני של כוחותיו של ולינגטון לנוע ולהתייצב מאחורי המרכז המדולדל של הכוח. הגיס של פירך התקדם אז כדי לגבות את הכוח של בילוב ויחד הם השיבו לעצמם את השליטה על פלסונואה. שוב טוהר הציר לשרלרואה על ידי הפרוסים. התועלת של התגבורת הזאת בעיתוי המיוחד הזה עלתה מעל לכל שיעור.
כעת תקף הצבא הצרפתי בעוצמה רבה את כוחות הקואליציה לכל אורך הקו ונקודת השיא של המתקפה הייתה בשעה 19:30 כאשר שלח נפוליאון קדימה את המשמר הקיסרי. המתקפה נסמכה על חמישה גדודים של המשמר הקיסרי ולא על ה[[גרנדיר]]ים או ה[[רובאי]]ם של המשמר הוותיק. כשהם צועדים דרך ברד של אש [[קלע קופסה|קלעי קופסה]] וירי של חיל רגלים קל וכשהם סובלים מנחיתות מספרית, 3,000 אנשי המשמר הקיסרי התקדמו מערבה מלה היי סנט ומשם התפצלו לשלושה כוחות תקיפה נפרדים. כוח אחד, שכלל שני גדודי גרנדירים, הביס את כוחות הקו הראשון של הקואליציה והמשיך לצעוד. הדיוויזיה ההולנדית הרעננה יחסית בפיקודו של הברון שסה
מערבה משם, נשכבו 1,500 חיילי רגלים בריטים בפיקודו של הגנרל מייטלנד כדי להגן על עצמם מאש התותחים הצרפתיים. עם התקדמותם של שני גדודי רובאים, החל גל התקיפה השני של המשמר הקיסרי, אך חייליו של מייטלנד התרוממו והביסו אותם במטחי ירי. הרובאים התארגנו למתקפת נגד, אך זו הייתה הססנית. הסתערות בכידונים של משמר חיל הרגלים שברה אותם לבסוף. גל התקיפה השלישי, שבוצע על ידי גדוד רובאים רענן, הגיע כעת לסיוע. חיילי המשמר הבריטי נסוגו עקב המרדף שניהלו אחריהם הרובאים הצרפתים, אך המרדף נעצר לאחר שרגימנט הרגלים הקל ה-52 תקף את האגף שלהם, המטיר עליהם אש עזה ולאחר מכן הסתער עליהם. כתוצאה מכך גם הם קרסו.
המשמר האחרון נסוג בחופזה. תחושת פאניקה עברה בקווים הצרפתיים כאשר התפשטו החדשות המדהימות: "המשמר נסוג, הצילו את נפשותיכם אם אתם יכולים!" (!La Garde recule. Sauve qui peut). בשלב זה ישב ולינגטון על גבי סוסו "קופנהגן" ונופף בכובעו באוויר כדי לסמן לכוחותיו להתקדם במקביל להסתערות של הפרוסים על העמדות הצרפתיות ממזרח. כל מי ששרד אז מהצבא הצרפתי נטש את שדה הקרב באי סדר. ולינגטון ובליכר נפגשו בפונדק La Belle Alliance, שניצב על דרך שחצתה את שדה המערכה מדרום לצפון ושם הוסכם שהפרוסים ירדפו אחרי הצבא הצרפתי הנסוג בחזרה לצרפת. ב-[[20 בנובמבר]] [[1815]] נחתם [[חוזה פריז (1815)|חוזה פריז]].
שורה 263:
===האמנציפציה לקתולים===
תקופת כהונתו הראשונה של ולינגטון כראש הממשלה עמדה בסימן האמנציפציה לקתולים: הענקת זכויות אזרח כמעט מלאות לקתולים בבריטניה ובאירלנד. שינוי זה הונע בעקבות הניצחון הגורף ב[[בחירות ביניים|בחירות הביניים]] של התומך האירי באמנציפציה, [[דניאל או'קונל]], שנבחר אף על פי שמבחינה חוקית הוא לא היה יכול לשבת ב[[הפרלמנט הבריטי|פרלמנט]]. ב[[בית הלורדים]], כשהוא ניצב לפני אופוזיציה תקיפה, דיבר ולינגטון בעד האמנציפציה הקתולית, ועל פי כמה מקורות הוא נשא את אחד הנאומים הטובים ביותר בקריירה שלו. ולינגטון נולד באירלנד וכך הייתה לו היכרות
[[קובץ:John Phillips An Eclipse Lately Discovered 1829 Cornell CUL PJM 1044 01.jpg|ממוזער|250px|קריקטורה המכוונת נגד ולינגטון על רקע קבלת חוק האפנציפציה לקתולים, 1829.]]
הרוזן מוינצ'ילסי האשים את ולינגטון ב"כוונה חתרנית לפגוע בחירויות שלנו והכנסת [[אפיפיור]]יות לכל מחלקה של המדינה". ולינגטון הגיב מידית וקרא לוינצ'ילסי לקיים [[דו-קרב]]. ב-[[21 במרץ]] [[1829]] נפגשו השניים ב[[פארק באטרסי]]. כאשר הגיע העת לירות, כיוון ולינגטון את נשקו כלפי וינצ'ילסי והלה לא הרים את אקדחו. ולינגטון ירה לימינו של יריבו. קיימים דיווחים שונים על פיהם הוא החטיא בכוונה. ולינגטון טען שזו הייתה כוונתו. וינצ'ילסי לא ירה וככל הנראה הייתה זו כוונתו עוד לפני קיום הדו-קרב. הכבוד של השניים ניצל ווינצ'ילסי כתב לולינגטון מכתב התנצלות.
| |||