נחמן קרוכמל – הבדלי גרסאות

ב-[[1808]] בא ללבוב כדי להירפא ממחלה, ושם הכיר את [[שלמה יהודה רפפורט]] (שי"ר), שייעשה לימים תלמידו-חברו. בשל מחלתו המליצו לו רופאיו לעבור לקריאה קלה, ולכן עבר מ[[פילוסופיה]] ל[[היסטוריה]], והתעמק בספרו של [[עזריה מן האדומים]] "[http://aleph.nli.org.il/nnl/dig/books/bk001072949.html מאור עיניים]" ובספרי היסטוריה לועזיים. ב-[[1814]] החל לקבץ סביבו חוג תלמידים; הוא נהג לטייל עמם בהרים שבאזור ז'ולקווה ולשוחח אתם בענייני פילוסופיה, היסטוריה וספרות עם ישראל. הפך לאחת הדמויות המרכזיות בקרב משכילי [[יהדות פולין|פולין]], והיה מורם וידידם של רבים מאנשי תנועת ההשכלה וחכמת ישראל, ובהם שי"ר (אם כי הייתה מתיחות ביניהם במשך השנים), [[יוסף פרל]], [[מאיר הלוי לטריס]], [[יצחק בר לוינזון|ריב"ל]], [[שמשון בלוך]], [[יעקב שמואל ביק]], ר' [[צבי הירש חיות]], ואחרים, וכן של בנו, [[אברהם קרוכמל]]. השמרנים האורתודוקסים המתנגדים להשכלה התנגדו לרנ"ק ולהגותו (הגות שכללה [[ביקורת המקרא]] במידה מתונה וביקורת ספרות [[ההלכה]] והאגדה, למרות שמירת המצוות ההלכתית שלו. בשל יחסיו הקרובים עם אחדים מחכמי ה[[קראים]] בגליציה ב-[[1815]] העלילו עליו ה[[חסידים]] שהפך לקראי, והוא כתב "איגרת התנצלות" תקיפה והתנער ממה שיוחס לו.

 

 

רנ"ק נקבר ב[[טרנופול]]. הוא השאיר אחריו שתי בנות ושני בנים. בנו הגדול, יוסף, [[המרת דת|המיר את דתו]] ל[[נצרות]]; בנו השני, [[אברהם קרוכמל|אברהם (אב"ן קרוכמל)]], היה הוגה דעות בזכות עצמו, לימים מן המשתתפים והעורכים בכתב העת "[[החלוץ (כתב עת)|החלוץ]]".{{ש}}

:"היה זה אפוא רנ"ק שהעלה את בעיית היהדות בזמן החדש בפעם הראשונה לרמת הדיון הפילוסופי-היסטורי השיטתי והכולל. היה זה מפעל מונומנטלי, שחיבר אותו אל מפעלו של הרמב"ם בשני מישורי היצירה המשלימים זה את זה: הלמדנות התורנית-הלכתית הכוללת, והפילוסופיה. רנ"ק ביקש לעשות לדורו את מה שעשה הרמב"ם לדורותיו, ותעוזתו הקנתה לפילוסופיה שלו מעמד מקביל לזה של הרמב"ם: הוא ייסד בית מדרש פילוסופי והעמיד תלמידים ממשיכים בכמה כיוונים. (...) רנ"ק ראה את עצמו כאב רוחני של חבורת תלמידי חכמים שתחיית התרבות היהודית בעברית, על ידי עדכונה ברוח הזמן החדש, הייתה עיקר מגמתם".{{הערה|אליעזר שביד, '''תולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש''', עמ' 175.}}

 

:"כמה מוטעים דברי סופרינו היום כאילו רנ"ק השפיע באמת השפעה מוחשית על דרכי חכמת ישראל. לאמיתו של דבר לא הייתה לו שום השפעה על דרכו של המחקר בדורות שלאחריו, ולשוא תחפש את רישומו אצל אנשי העבודה המדעית - מי יאמין היום, שהעבודה הגדולה ביותר על ר' אברהם אבן עזרא איננה מזכירה כלל שישנו פרק "חכמת המסכן" אצל רנ"ק ולא מתוך רצון רע דווקא. מהמשכילים שהשתעשעו בספרו במזרח [אירופה] רק מיעוט שבמיעוט היה שותף לעצם העבודה שנעשתה, ושום דבר במהלך התפתחותה של חכמת ישראל במשך המאה התשע-עשרה לא היה משתנה אילו היה "מורה נבוכי הזמן" נשאר בגניזה. זוהי עובדה שאינה מקובלת היום, כי רב כוחו של הטשטוש הסנטימנטלי, אבל אולי מותר לקבוע פעם גם את האמת הפשוטה הזו. רנ"ק לא השפיע מפני שספרו הגאוני לא התאים כלל, לכל הפחות בקוים יסודיים אחדים, לאינטרסים של חכמת ישראל בדורות ההם, ורק עם שינוי האווירה ניצנץ גם זוהר המטמון הנעלם".

 

 

==="מורה נבוכי הזמן"===

 

ב[[הקדמה]] לספר מפרט רנ"ק את הצורך בחקירת ההיסטוריה והפילוסופיה של עם ישראל. לשיטתו, חקירה כזו היא לצורך מעשי, ומיועדת להתאמת האמונה הדתית לשינויי הזמן ולצרכים הלאומיים. ארבעת השערים הראשונים של הספר הם מעין מבוא כללי המתאר את מצבן הרוחני של האומות (ללא התייחסות מפורשת לעם ישראל, אך תוך רמזים ברורים למצב היהדות בזמנו), ואת הצורך במחקר ההיסטורי והפילוסופי. השער הראשון, "הסמים", מתאר שלוש קבוצות של אנשים דתיים שאמונתם משובשת: אלה העוזבים את יישוב העולם ועוסקים ב[[מיסטיקה]] עד כדי הכחשת הטבע; בעלי ה[[אמונה טפלה|אמונות הטפלות]] המאמינים ב[[שד (מיתולוגיה)|שד]]ים ובסגולות, ומבקשים לשלוט בטבע באופן [[מאגיה|מאגי]]; ואנשי ה[[הלכה]] המעשית, המקדשים יתר על המידה את המצוות המעשיות בלי להתייחס לעולם ה[[רוחניות|רוחני]] שמאחוריהן. בהמשך הפרק הראשון מתוארים שלושה סוגי [[כופר (אמונה דתית)|כפירה]], שהם תוצאה של שלושה סוגי אמונה אלו: [[רציונליזם]] [[מטריאליזם|מטריאליסטי]], [[דטרמיניזם]] ושלילת ה[[בחירה חופשית|בחירה החופשית]], וכפירה במצוות המעשיות. השער השני, "השבילין", מפרט שלושה סוגי מחקר פילוסופי-דתי, שרנ"ק מכנה "מעשה מרכבה" ([[מטאפיזיקה]]), "מעשה בראשית" (פילוסופיית הטבע) ו"[[טעמי המצוות]]". שלושה סוגי מחקר אלה מתאימים לקבוצות שתוארו בשער הקודם. בשער השלישי, "המבוכה", הוא מתאר את הקושי במחקר ואת הסתירות שקיימות במושגי הדת. השער הרביעי, "התוך", מוקדש לדרך הנכונה לפתרון הסתירות לעומקן, ולהסבר כיצד ניתן "להלך באמצע" בין הרעיונות הסותרים על ידי שילוב שניהם לסינתזה בנוסח [[הגל]].