מריו פאצ'י – הבדלי גרסאות

בדצמבר 1918 נסע פאצ'י ל[[שנחאישאנגחאי]], לכמה הופכות בתיאטרון האולימפי. הוא חלה במידה כזאת, שנאלץ להתאשפז בבית חולים, ומסיבות שונות, נשאר בסופו של דבר בשנחאיבשאנגחאי. בשנת 1919, קיבל עליו את הנהלת מה שהפכה ברבות הימים ל[[התזמורת הסימפונית של שנחאי]], התזמורת הסימפונית הוותיקה ביותר ב[[אסיה]], שנוסדה בשנת 1879 כתזמורת צבאית של [[כלי נשיפה מעץ]]. פאצ'י הצליח להגדיל את התזמורת מ-22 ל-37 נגנים וב-23 בנובמבר 1919 נתן את הקונצרט הסימפוני הראשון באסיה. התוכנית כללה את [[הסימפוניה החמישית של בטהובן]], הסרנדה לכלי מיתר "המערב הרחוק" מאת [[גראנוויל באנטוק]], ו"סוויטת פר גינט" מס' 1 מאת [[אדוורד גריג]].

בשנת 1992 שונה שמה של התזמורת והיא נקראה "התזמורת הסימפונית של המועצה העירונית של שנחאישאנגחאי". בזמן הראשון, היה הקהל כל-כולו זרים שהתגוררו בשנחאיבשאנגחאי, כ-20,000 במספר; בשלב זה נאסר על הסינים להאזין לקונצרטים. עתירות חוזרות ונשנות מצד פאצ'י אל השלטונות הביאו להרפיית הגבלות אלה. כך קרה גם עם התזמורת עצמה, שבמקור כללה זרים בלבד, אך מאוחר יותר השתלבו בה גם נגנים סינים.

תמיכתו של פאצ'י תרמה גם לייסוד בית הספר הלאומי המיוחד למוזיקה (國立上海音樂專科學校), שהיה מאז 1956 לקונסרבטוריון של שנחאישאנגחאי, מייסודם של קאי יואנפיי ושאו יומיי. בין המורים, שהיו גם נגנים בתזמורת, היה ה[[מלחין]] ה[[גרמני]] וולפגנג פרנקל (1983-1897), שנמלט מ[[גרמניה]] ב-1938, וה[[כנר]] טאן שוז'ן.{{הערה|

עם תחילת [[מלחמת סין–יפן השנייה|פלישת יפן לסין]] ו[[מלחמת העולם השנייה]], הורע מצב התזמורת. בתנאים אלה, נאלץ פאצ'י לבסוף להיפרד מן התזמורת בקונצרט אחרון ב-31 במאי 1942, שאחריו התפרקה התזמורת. היא התגבשה מחדש באוקטובר 1950, אבל במועד זה כבר מת פאצ'י בשנחאיבשאנגחאי.