מדיניות רווחה בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←מתקופת היישוב ועד אמצע שנות ה-70: כתיב חסר ניקוד |
מ הוספת קישור למשרד הסעד |
||
שורה 31:
==1995 ואילך ==
מדיניות הרווחה מאז 1995 מתאפיינת במגמה ברורה של ליברליזציה – מעבר למשטר רווחה ניאו – ליבראלי מובהק. מגמה זו ברורה ביותר בעיקר מאז ראשית שנות האלפיים, אך ניצניה נבטו בתקופת כהונתו הראשונה של בנימין נתניהו כראש ממשלה ב-1996 – 1999. שלטונה של ממשלת "עבודה" בראשות אהוד ברק ב-1999 לא שינה את כיוון ההתפתחות. לפי [[אברהם דורון]], "האירוע המרכזי בעיצוב מדיניות הרווחה של ישראל שנות האלפיים היה המעבר... למשטר רווחה ניאו ליבראלי בנוסח של אמריקה תחת השלטון הרפובליקני השמרני" . דורון מציין שינויים מבניים, פרוגרמאתיים, ופיננסיים במדיניות הרווחה לכיוון ליבראלי. דוגמה לשינוי ארגוני היא פיצולו של משרד העבודה והרווחה תוך העברתו של אותו חלק שהיווה את "משרד העבודה" לאחריות משרד התעשייה והמסחר (שהפך למשרד התעשייה המסחר והתעסוקה). בכך הועבר דה–פקטו המשרד שאמור לדאוג לעובדים לידי המשרד המייצג את המעסיקים. אותו חלק שהיווה את משרד הרווחה, לעומת זאת, חזר לפעול במתכונת של [[משרד הסעד]] ובכך הייתה רגרסיה לצורה בה נוהלה מדיניות הרווחה בשנות השבעים. דוגמה לשינוי פרוגרמאתי היא שינוי שיטת ההצמדה של גמלאות הביטוח הלאומי מהצמדה לשכר הממוצע במשק להצמדה למדד המחירים לצרכן. משמעותו של שינוי זה, שהועבר כמעט בסתר והוצג כשינוי "פורמלי" בלבד, היא שחיקה צפויה לאורך זמן בערכן היחסי של הגמלאות שתלך ותהיה משמעותית יותר ויותר. ב"שינוי פיננסי" הכוונה היא לקיצוצים נרחבים ועמוקים כמעט בכל הקצבאות של הביטוח הלאומי{{הערה|1=אברהם דורון, "ספי הכנסת המינימום לקיום במערכת הבטחת ההכנסה הישראלית: התפתחויות בעבר ומבט לעתיד", חברה ורווחה, כ"ה 4 (2005). עמודים 443–460. ברשת ב: http://www.molsa.gov.il/NR/rdonlyres/A7DA0D7B-6D10-4A8A-8A22-4BACECAA8E96/4786/254dorona.pdf{{קישור שבור|9.7.2019}} }}.
בתקופת ממשלותיהם של [[בנימין נתניהו]] ושל [[אהוד ברק]] אשר נבחרו ב[[חוק יסוד: הממשלה (בחירה ישירה)|בחירות ישירות]] ניכרה כבר נטייתם של מקבלי ההחלטות לכיוון של ליברליזציה של מדיניות הרווחה. זאת, למרות שנראה כי החברה הישראלית לא לגמרי זנחה ערכים סוציאל-דמוקראטיים. אולם המצב הפוליטי שהתהווה, ובו מפלגה שבאותה עת הייתה מפלגה חברתית מובהקת – "התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה" ([[מפלגת ש"ס|ש"ס]]) היוותה לשון מאזניים ובכך צברה עצמה פוליטית לא פרופורציונלית – גרמה לדחייה של העברת המדיניות בפועל. מקרה מעניין שמדגים נושא זה הוא המקרה של [[קצבת ילדים|קצבאות הילדים]] - העברתו וכישלונו של "חוק הלפרט". החוק הועבר בשלהי כהונת ממשלתו של אהוד ברק – בנובמבר 2000, ועיקרו היה הגדלה ניכרת של הקצבאות החל מהילד החמישי ואילך. שינוי זה נועד להטיב מאוד עם משפחות בעלות ילדים רבים, בעיקר במגזר הערבי והחרדי. החוק נותר בתוקפו במשך פחות משלוש שנים, ובמשך שנים אלו התעורר דיון ציבורי ותרעומת ציבורית אשר חרגה מתחומי השלכותיו הכלכליות של החוק. רוב כמעט מוחלט בקרב האליטה התקשורתית הביע עמדות ליבראליות מובהקות, ותרעומת ציבורית לא אחרה להגיע בעקבות זאת. נראה כי עליית כוחה של המפלגה הליבראלית והאנטי כפיה דתית – "שינוי" בבחירות של שנת 2001 היא "תגובת נגד" לכוחם של החרדים. ביוני 2003 ביטלה ממשלתו של אריאל שרון, שכללה את "שינוי", את הטבות חוק הלפרט והנהיגה [[קצבת ילדים (ישראל)|קצבת ילדים]] אחידה לכל ילד שנולד מאז .
| |||