|
==רקע==
עקב הסתבכותה של צרפת ב[[מלחמת חצי האי]], נאלץ נפוליאון להוציא מספר ניכר של חיילים מ[[מרכז אירופה]]. [[האימפריה האוסטרית]] חשה כי ביכולתה לנצל את ההזדמנות לחדש את השפעתה ב[[גרמניה]]. תחושה זו נבעה חלקית גם מרפורמה שנערכה בצבא האוסטרי במחצית השנייה של אותוהעשור עשורהראשון של המאה ה-19. כך, ב-9 באפריל 1809, פלש הצבא האוסטרי ל[[בוואריה]], אשר הייתה בעלת ברית של צרפת. נפוליאון פנה כנגד הכוחות האוסטריים, הביסם, וב-12 במאי 1809, נכנס ל[[וינה|ווינה]]. עם זאת, הארכידוכס קרל, המפקד האוסטרי, הצליח לשמור על חלק ניכר מצבאו, ואף הכה את הצרפתים ב[[קרב אספרן-אסלינג]], שנערך ב-21 וב-22 לחודש. בכל זאת, לא הייתה זו מכה מכריעה, שכן ספג אותה חלק קטן יחסית מן הצבא הצרפתי. זה האחרון התבסס היטב באי לובאו (בגרמנית: Lobau, כיום מצפון לכביש שבין העיר וינה ל[[נמל התעופה הבינלאומי וינה-שווכאט]], שממזרח לה), המחלק את הדנובה לתעלות, והנמצא סמוך לאתר קרב אספרן-אסלינג. החל מתחילת יולי הצרפתים החלו לחצות את הדנובה מלובאו צפונה, תחילה בכוח קטן שנועד לאבטח [[ראש גשר]] בגדה הצפונית. בהמשך, עד 4 ביולי, הצרפתים הצליחו להעמיד בגדה הצפונית של הנהר צבא הדומה בגודלו, בקירוב, לזה שהעמידו האוסטרים. האוסטרים, מצדם, תכננו להניח לצרפתים לחצות, תוך שמשמרות קדמיים אוסטריים משבשים את מערכיהם, וגורמים לאבדות.
==השטח==
|
