אזור הסייג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←היסטוריה: החזרת עניין חוק רכישת מקרקעים, במקום בו ההקשר יותר ברור. |
←היסטוריה: דף שיחה. |
||
שורה 4:
עד שנת [[1948]] היו ה[[בדואים]] בדרום ישראל פזורים ברחב הנגב ומדבר יהודה, כאשר רובם לא השתקעו ביישובי קבע אלא ניהלו אורח חיים נוודי למחצה. עוד ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תקופת השלטון העות'מאני]] הוגדרו בנגב טריטוריות שבטיות עם גבולות מוגדרים על מנת למנוע מאבקים בין השבטים<ref>{{צ-ספר|מחבר=יוסף בן דוד, הבדווים בנגב 1900-1960|שם=ישוב הנגב 1900-1960 מקורות , סיכומים , פרשיות נבחרות וחומר עזר|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=יד יצחק בן-צבי|שנת הוצאה=1985}}</ref>. באזור הסייג ישבו כבר מספר שבטים, הגדולים שבהם היו אבו רביעיה, אבו קרינאת ואבו ג'ועיד<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://www.moag.gov.il/yhidotmisrad/rashut_buduim/Goldberg/documents/Doch_Vaada_Shofet_Goldberg.pdf|הכותב=אליעזר גולדברג|כותרת=דו"ח ועדת השופט גולדברג בעניין הסדרת התיישבות הבדואים בנגב|אתר=משרד החקלאות ופיתוח הכפר|תאריך=ינואר 2008}}</ref>.
לאחר [[מלחמת העצמאות]] ועם קום המדינה חלק מהבדואים גורשו ל[[סיני]] ול[[ירדן]]. האוכלוסייה הערבית שנותרה בארץ הוכנסה תחת ממשל צבאי. הממשל הצבאי הורה לבדואים שנותרו בנגב להתרכז באזור שכונה מאז אזור הסייג. העברתם נומקה בסיבות ביטחוניות. חלק ניכר מהאדמות בהם חיו הבדואים שהועברו לאזור הסייג הפכו לשטחים צבאיים וסגורים, ונאסר עליהם להיכנס אליהם, למרות שעזיבת שטחים אלו הוצגה כמעבר זמני של כחצי שנה בלבד<ref>{{צ-ספר|מחבר=אליעד וינשל|שם=והנגב לא ישקוט : סוגיית הבדואים בנגב - בין פתרון אזרחי לסכסוך לאומי|מקום הוצאה=|מו"ל=משכל (ידעות ספרים)|שנת הוצאה=2018|עמ=21}}</ref>. בעקבות חקיקת [[חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים)|חוק רכישת מקרקעים]] בשנת 1953 קרקעות אלה
עד תום הממשל הצבאי בשנת 1966 חלו על תושביו הגבלות תנועה{{הערה|{{עיתונות יהודית היסטורית 2|קול העם|KHM||בדואים חשודים ביציאה משטח סגור|1965/11/24|00425}};{{עיתונות יהודית היסטורית 2|קול העם|KHM||4 בדואים נעצרו|1965/07/30|00822}}}} וחל עליהם איסור לבנות באזור מבניי קבע. גדילת האוכלוסייה הבדואית באזור הסייג החמירה את המחסור בקרקע באזור והקשתה על אפשרותם של הבדואים להתפרנס ממרעה וחקלאות. בשנות השישים דנה הממשלה בתכניות לישוב מחדש של אוכלוסיית הבדואים באזור הסייג. [[משרד החקלאות ופיתוח הכפר|שר החקלאות]] [[משה דיין]] הוביל תוכנית להעברת הבדואים לערים מעורבות במרכז כגון רמלה, לוד ויפו<ref name=":1">{{צ-מאמר|מחבר=חנינא פורת|שם=מהלכי מדינת ישראל וחלופות השמאל לפתרון שאלת הבדווים בנגב , 1960-1953|כתב עת=שם הספר: עיונים בתקומת ישראל : מאסף לבעיות הציונות, היישוב ומדינת ישראל|כרך=10|מו"ל=המרכז למורשת בן גוריון - קריית שדה בוקר :הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב}}</ref>. בסופו של דבר החליטה הממשלה להקים עבור הבדואים ישובי קבע באזור הסייג, בהם [[רהט]] ו[[תל שבע]].{{הערה|שם=מטח|1=אופירה גל, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=4725 יישובי הבדווים], מתוך אתר [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית|מט"ח]], 2000}}{{הערה|שם=אזרח|[https://www.acri.org.il/he/11938 כיצד נוצרו הכפרים הלא מוכרים?], מתוך אתר [https://www.acri.org.il/he/ האגודה לזכויות האזרח], מאי 2011}}
| |||