אברהם קליר – הבדלי גרסאות

קליר עלה לארץ ישראל בשנת [[1934]] ומיד פנה לעסקי תעשייה וייצור. את מפעלו הראשון הקים ב[[רמת גן]] בשותפות עם [[שמואל זקס]] - "ארגמן מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ" - שהיה מפעל חייו, בו השקיע את מרב מרצו ובו יישם את רעיונותיו. "ארגמן" נמנה עם המפעלים הפרטיים הראשונים בארץ, שהנהיגו מועצות ייצור משותפות להנהלה ולעובדים, בהתבסס על שיטת הנורמות והפרמיות. הוא השקיע מאמץ רב ברווחת עובדיו והעניק מלגות לימודים לילדיהם. קליר נחשב לאחד הראשונים בקרב התעשיינים שמצא שפה משותפת עם [[ההסתדרות]], למרות הביקורת שלו על ההסתדרות המחבלת בפריון העבודה ופוגעת במשק{{הערה|{{דבר|ק. שבתאי|שמש אחד ושלושה ליקויים|1953/02/27|00207}}}}. בשנת 1962 השבית קליר מפעל של ארגמן ב[[בני ברק]] בגלל ניסיון של ועד העובדים להתערב בהסדרי העבודה במפעל{{הערה|{{מעריב|ישעיהו אביעם|בעל "ארגמן": לא אהיה פקיד תשלומים|1962/05/20|00201}}{{ש}}{{מעריב|ישעיהו אביעם|אחרי שבית של שבועיים הונעו המכונות ב"ארגמן"|1962/06/03|00700}}}}. בשנת [[1966]] נענה לקריאת הממשלה ליישם את מדיניות פיזור האוכלוסין ולהקים מפעלים ב[[עיירת פיתוח|עיירות פיתוח]]. קליר העתיק ל[[יבנה]] את "ארגמן", שהייתה, בינתיים, לתשלובת גדולה שהעסיקה מעל ל-1,000 עובדים. (כתבה על ארגמן מההיבט הארכיטקטוני, מוסף גלריה: [https://michaelarch.wordpress.com/2010/07/07/%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%91-%D7%91%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%9E%D7%9E%D7%A4%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%9E%D7%9F-%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8/] )

 

 

באפריל 1962 נבחר לנשיאות הוועד הארצי של [[קק"ל]] ו[[קרן היסוד]] כנציג התאחדות התעשיינים{{הערה|{{דבר||נבחרה נשיאות הועד הארצי של קק"ל - קרן היסוד|1962/04/10|00306}}}}. בפברואר [[1962]], קיבל על עצמו להיות יו"ר הנשיאות של התאחדות בעלי התעשייה, במקומו של יהודה בר נתן, לאחר שבתחילה סירב לקבל את התפקיד{{הערה|{{מעריב||א. קליר מסרב לכהן כיו"ר נשיאות התעשיינים|1962/06/11|01432}}}}. במשך שנים רבות, לפני שנתמנה לתפקיד זה וגם לאחר שסיימו, מילא קליר תפקידים מרכזיים בהתאחדות ובמשך 20 שנה כיהן ברציפות כחבר הנשיאות.