מימונה – הבדלי גרסאות

השערה נוספת של יגאל בן-נון היא כי מקורו של חג המימונה הוא בחג של זרם [[אסלאם|אסלאמי]] אלילי בשם gnawa, שפלש למסורת היהודית המרוקאית, התקבל בברכה בתרבות היהודית והפך למסיים של [[חג הפסח]]. הגנאווה עורכים טקסי פולחן פעם בשנה, כאשר הטקסים מתחילים בתהלוכה ומסתיימים בריקודים המובילים לחווית אקסטזה. שיריהם של הגנאווה פונים לאֶלָה מימונה ולבן-זוגה, סידי מימון. גם בקרב אמונות הגנאווה שבמרוקו, הפנייה לגבירה מימונה ולבן זוגה קשורה לאלת המזל ולרצון לפייסה. יהודי מרוקו כנראה חגגו עם שכניהם בטקסים זהים, אך עם תכנים שונים שעיקרו את הסממנים ה[[אליל]]יים, והשאירו את השמחה והאמונה כי מדובר ביום ממוזל ומבורך. הבניית החג לתוך המסורת היהודית-ישראלית בעת החדשה הפכה אותו לחג שקשור בחג הפסח, כחג ה[[אביב]], תקופת מעבר מ[[חורף]] ל[[קיץ]] התחדשות ה[[טבע]] וגם החיים המסחריים. לדידו של בן נון רבים מיהודי [[צפון אפריקה]] התייחסו אל החג עם הזמן כחלק מציון תחילתה של שנה חדשה החג נחשב כסימן למזל טוב ולרווח כלכלי, כמו שבתרבויות אחרות נהוג לחגוג חגיגות דומות במועד זה של השנה, כמו למשל חג ה[[נורוז]] ב[[איראן]]{{הערה|[https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsArticles/117_ben_nun4.pdf יגאל בן-נון על מקורותיה הראשוניים של המימונה]}}{{הערה|שם=בן נון הארץ}}.

 

 

הבלשן [[אהרן ממן]] סבור כי השם מימונה קשור להיתר להתחתן באסרו חג של הפסח. לדידו חכמי ה[[מגרב]] ראו שבמשך חודשיים לא נערכו חתונות: מ[[פורים]] ועד [[חג הפסח]] מחשש שיישאר [[חמץ]] עד חג הפסח, ומפסח ועד [[ל"ג בעומר]] משום [[מנהגי אבלות בימי ספירת העומר|מנהגי האבילות בימי ספירת העומר]]. משום כך התירו החכמים לערוך חתונות ב[[אסרו חג]] של פסח. לחגיגה זו קראו "לָלַה מימונה", שפירושה "הגבירה בת המזל", כינוי לכלה המיועדת{{הערה|שם=הערה מספר 20180117070347:0|{{צ-ספר|מחבר=אהרון ממן|שם=מימונה-מדרש השם ומנהגי החג|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=בתוך: מרקם לשונות היהודים בצפון אפריקה, מוסד ביאליק|שנת הוצאה=תשע"ד|עמ=119|קישור=|oclc=}}}}. את הברכה המסורתית "תרבחו ותסעדו" הוא מסביר כברכה לזוג הצעיר: "תרוויחו ותהיו מאושרים"{{הערה|[http://www.iba.org.il/bet/?entity=1084127&type=60 רגע של עברית על המימונה], [[רשת ב']] של [[קול ישראל]]}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180117070347:0}}.