שערי תקווה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 17:
== היסטוריה ==
שערי תקווה היה היישוב הראשון ביהודה ושומרון שהוקם ביוזמה עסקית פרטית. הוא הוקם על ידי יערי רוזן ורחל רהט, באמצעות חברה בבעלותם בשם "יו"ש השקעות מקרקעין ופיתוח בע"מ"{{הערה|{{מעריב||אידיאולוגיה וכסף|1982/12/14|04501}}}}. החל מסוף [[שנות ה-70 של המאה ה-20]] יצא רוזן לסיורים ברחבי יהודה ושומרון בחיפוש אחר קרקעות זמינות לרכישה, וניפגש בחשאי עם סוחרי קרקעות ערבים̈{{הערה|{{דבר|ניבה לניר|אשמת שומרון - שם קבוע|1982/02/12|02200}}}}. בשנת 1980 רכש ביחד עם שותפתו רחל רהט את הקרקעות שבתחום הכפר עזון עתמה שמאוחר יותר הוקמו עליהן היישובים שערי תקווה ו[[עץ אפרים]]{{הערה|{{מעריב|יאיר קוטלר|למכירה:רוב אדמות יהודה ושומרון |1982/10/15|01700}}}}. עם רכישת הקרקעות הם החלו בקידום [[תוכנית בנין עיר]] וחלוקת השטח למגרשים לבניה פרטית. כמו כן החלו לשווק את הקרקעות באמצעות אסיפות ופגישות ברחבי המדינה, כדי לשכנע אנשים לרכוש מגרשים̈ לבניית בתים פרטיים במחיר של בין 2,000 ל-4,000 דולר לדונם ועלות בנייה שהיא שליש מהעלות בתחומי הקו הירוק. לאחר שנתיים של שיווק, כל המגרשים נרכשו, ובינואר 1982 נערך טקס עליה לקרקע{{הערה|{{מעריב||שערי התקוה: בהלה לזהב|1983/01/21|06102}}}}. רוכשי המגרשים נדרשו לבנות את הבתים בעצמם במתכונת של "[[בנה ביתך]]"{{הערה|{{דבר||אשמת שומרון - שם קבוע|1982/02/12|04300}}}} בנוסף שילמו 5,000
▲יצא רוזן לסיורים ברחבי יהודה ושומרון בחיפוש אחר קרקעות זמינות לרכישה, וניפגש בחשאי עם סוחרי קרקעות ערבים̈{{הערה|{{דבר|ניבה לניר|אשמת שומרון - שם קבוע|1982/02/12|02200}}}}. בשנת 1980 רכש ביחד עם שותפתו רחל רהט את הקרקעות שבתחום הכפר עזון עתמה שמאוחר יותר הוקמו עליהן היישובים שערי תקווה ו[[עץ אפרים]]{{הערה|{{מעריב|יאיר קוטלר|למכירה:רוב אדמות יהודה ושומרון |1982/10/15|01700}}}}. עם רכישת הקרקעות הם החלו בקידום [[תוכנית בנין עיר]] וחלוקת השטח למגרשים לבניה פרטית. כמו כן החלו לשווק את הקרקעות באמצעות אסיפות ופגישות ברחבי המדינה, כדי לשכנע אנשים לרכוש מגרשים̈ לבניית בתים פרטיים במחיר של בין 2,000 ל-4,000 דולר לדונם ועלות בנייה שהיא שליש מהעלות בתחומי הקו הירוק. לאחר שנתיים של שיווק, כל המגרשים נרכשו, ובינואר 1982 נערך טקס עליה לקרקע{{הערה|{{מעריב||שערי התקוה: בהלה לזהב|1983/01/21|06102}}}}. רוכשי המגרשים נדרשו לבנות את הבתים בעצמם במתכונת של "[[בנה ביתך]]"{{הערה|{{דבר||אשמת שומרון - שם קבוע|1982/02/12|04300}}}} בנוסף שילמו 5,000 עד - 6,000דולר על פיתוח התשתיות: כבישים, ביוב, מים, וחשמל לחברה נוספת בבעלות רוזן ורהט - "החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש בע"מ". ואלף דולר כ"הלוואה" ל[[משרד החינוך והתרבות]] להקמת גני ילדים ובתי־ספר, כסף שהיה אמור להיות מוחזר לוועד המקומי ביישוב כאשר יתקבל תקציב ממשלתי. עד אוקטובר 1982 50 בתים ביישוב כבר היו בבנייה{{הערה|{{מעריב|יאיר קוטלר|בולמוס הבנייה ביהודה ושומרון במחירים מרקיעים|1982/10/01|01700}}}}.
בשנת 1983, שלוש משפחות הראשונות עברו להתגורר ביישוב{{הערה|{{מעריב|מרדכי אלקן|אלפי משפחות יגורו בישובים שיזמים פרטיים מקימים בשומרון|1983/05/15|00608}}}}. כמו כן הוקמה עמותה של המשתכנים ביישוב. שמו של היישוב "שערי תקווה" נבחר משום שהוא ממוקם על [[כביש 5]] המוביל לפרברי פתח תקווה{{הערה|{{מעריב||המהפך בשומרון|1982/12/17|03401}}}}.
שורה 24 ⟵ 23:
בשנת 1984, החלו רוכשי הקרקעות להתלונן על עיכובים בפיתוח היישוב, ניהול כספי לא תקין, בעיות ברישום הבעלות על הקרקע ועל כך שאין עדיין [[תוכנית מתאר מקומית|תוכנית מתאר]]{{הערה|{{מעריב||המשטרה צותתה|1985/12/10|00905}}}}. בנוסף הוגשו שתי בקשות לפירוק לחברות של רוזן ורהט, מצד מתיישבי מתיישבי [[גני מודיעין]] (יישוב נוסף שייזמו רוזן ורהט) על כך שאף על פי ששילמו על פיתוח תשתיות, הם לא הוקמו{{הערה|{{מעריב||מתיישבי "גני מודיעין" תובעים כונס נכסים|1984/08/20|01803}}}}. ומצד חברת [[רסקו]], בנוגע לשטח קרקע בכפר חארס ליד שכם, שנרכש עם הבטחה שיש היתר עסקה מ[[המנהל האזרחי]] על בעלות, אף על פי שלא הייתה ברשותם{{הערה|{{מעריב||רסקו דורשת כונס נכסים לחברות שקנו קרקע ביו"ש|1985/08/25|00702}}}}. בספטמבר 1984, נפתח הליך בבית המשפט המחוזי בתל אביב שהוביל זמן מה לאחר מכן למתן צו פירוק ל "יו"ש השקעות מקרקעין ופיתוח בע"מ", ש[[הכונס הרשמי]] משמש כמפרק החברה. הסכסוך המשפטי נמשך כעשרים שנה והגיע לדיון עד בית המשפט העליון{{הערה|[https://www.psakdin.co.il/Court/פסק-דין-בתיק-ע%22א-1902-90#.WkwA6d9l9PY פסק-דין בתיק ע"א 1902/90 - בית המשפט העליון בירושלים - 08/03/2005]}}. לאחר שנתיים של עיכובים, פנו רוכשי הקרקעות ל[[משרד השיכון]] וביקשו שיקבל עליו חסות ופיקוח על הנעשה בשטח, המשך הפיתוח של היישוב נעשה בסיוע ממשלתי.
בזמן [[האינתיפדה הראשונה]] (בשנים 1988–1989) [[יידוי אבנים|יידו]] תושבים מהכפר עזון עתמה אבנים ו[[בקבוק תבערה|בקבוקי תבערה]] לעבר היישוב הממוקם מטרים ספורים מבתי שערי תקווה (ביישוב עוד לא הייתה גדר היקפית){{הערה|{{מעריב||בקבוק תבערה הושלר לעבר בית ביישוב שערי־תקווה|1988/12/27|00710}}}}. בתגובה נכנסו התושבים לכפר מספר פעמיים ופגעו ברכוש{{הערה|{{מעריב||מאות מתנחלים השתלטו למשך 3 שעות על כפר שתושביו השליכו אבן ופצעו ילד|1989/02/05|00308}}}}{{הערה|{{מעריב||מתנחלים התפרעו ליד הכפר עזון עטמה|1989/05/24|00105}}}}. לאחר הסכם אוסלו ב' סווגו הכפרים הסובבים את היישוב
בזמן [[האינתיפדה השנייה]] בשנת [[2003]] החלה ישראל בהקמתה של [[גדר ההפרדה|גדר הפרדה]]. משולש הכפרים עזון עתמה ו[[בית אמין]] ו[[סניריא]] בותר על ידי הגדר, תוך איבוד חלק מהשטחים החקלאיים שלהם. הכפר עזון עתמה מנותק משאר הגדה המערבית על ידי גדר ההפרדה תוך השארת שערי תקווה בצידו ה"ישראלי" של המכשול (אך מוקפת בשלושה צדדים על ידי הגדר). הדרך היחידה המקשרת את תושבי הכפר עם שאר הגדה היא שער בגדר, שפתוח רק בשעות היום{{הערה|{{הארץ|גדעון לוי|אקספרס של חצות|1.1390703|27 בפברואר 2007}}}}.
| |||