ריב"ש – הבדלי גרסאות

לאחר זמן מה, נעתר הריב"ש לקבל על עצמו את עול הרבנות בעיר [[סרגוסה]]. בעודו בסרגוסה נפטר עליו בנו והוא בן שמונה שנים בלבד. שם גם שמע על מותם של אחיו הצעיר ושל אמו שהיו בברצלונה. לאחר ארבע שנים, בהן שימש כרב בסרגוסה, החליט לעזוב את העיר בעקבות מחלוקות ומדנים שהתעוררו בקהילה. הוא עבר לעיר '[[:en:Calatayud|קלעת איוב]]', על אף הפצרותיהם של אנשי קהילת סרגוסה שיישאר בעירם. לאחר תקופה קצרה העתיק את מושבו לוולנסיה, שם כיהן ברבנות. בשנת ה' קנ"א ([[1391]] לספה"נ), בעקבות [[גזירות קנ"א|רדיפתם של יהודי ספרד בידי הנוצרים]], נאלץ הריב"ש לברוח ל[[אלג'יר]] והיה לרב בקהילה היהודית במקום. יש חוקרים{{הערה| ספונות י"ז, [[מכון בן צבי]] [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?174627&&page=3 ז'אומה ריירה, "לתולדות הריב"ש"], באתר [[אוצר החכמה]]}} שעל סמך מסמכים מהתקופה, טוענים שהריב"ש [[הוטבל לנצרות]] בכפייה בוולנסיה וניתן לו השם ז'אומה די ולנסיה (אולם לאחר שברח לצפון אפריקה נשכחה פרשה זו לגמרי עד לגילוייה על ידי היסטוריונים במאה ה-20{{הערה|[[זאב הרווי]], '''ר' חסדאי קרשקש''', ירושלים : [[מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל]], 2010, עמ' 27-28}}), אך יש החולקים על כך{{הערה|[http://meyda.education.gov.il/files/Tarbut/PirsumeAgaf/KitveEt/266_7pdf.pdf דף לתרבות יהודית, האגף לתרבות תורנית, משרד החינוך, אדר ב' התשס"ה], ד"ר סטריקובסקי - אגרת השמד, הערה 69}}. יש לציין, שעל פי הרבה פוסקים, וריב"ש בכללם, [[הטבלה לנצרות]] הנה עבירה שהדין הוא שצריך למסור עצמו למיתה ובלבד שלא יעשנה{{הערה|"יהרג ואל יעבור"}}, עם זאת בתשובות הריב"ש ניכר יחס סלחני לאלו שהוטבלו לנצרות בעל כורחם, והוא קובע, למשל, שהם כשרים לעדות{{הערה|לדוג' תשובות הריב"ש, סימן י"א}}. על פי החוקרים הנ"ל, יש לראות יחס זה כנובע מההיסטוריה האישית של ריב"ש.