ויקיפדיה

מספר אישי (סרט) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{בעבודה}}
{{סרט
|תמונה=[[קובץ:Личный номер.jpg|200px]]
שורה 6 ⟵ 5:
'''מספר אישי''' (ב[[רוסית]]: '''Личный номер''') הוא סרט עלילתי רוסי משנת [[2004 בקולנוע|2004]] שעלילתו מבוססת על פיגוע הטרור וארוע בני הערובה שהתרחש בתאטרון [[משבר בני הערובה בתיאטרון במוסקבה|נורד-אוסט]] בשנת 2002 במוסקבה.
== עלילה ==
[[צ'צ'ניה]]. בגבול עם [[גאורגיה]], 2 מסוקי [[מיל מי-24|Mi-24]] רוסים חיסלו מחבלים חמושים שנעו ברכבי שטח מדגם ריינג'רובר. במקום ההפצצה הם מוצאים ניצול - רס"ן של הכוחות מיוחדים של שירות הביטחון הפדרלי, אלכסיי סמולין, שנלכד על ידי טרוריסטים, וכן קלטת וידיאו המתעדת את הודאתו של סמולין כי קבוצתו, בהוראת שירות הביטחון, ביצעה כמה פיגועים בערים רוסיות. סמולין מועבר לבסיס רוסי, לשם מגיעה העיתונאית קתרין סטון. לאחר שסידר קטטה עם הצעה לספר לה על ההפצצה, סמולין נמלט במכונית של עיתונאים, שם נמצאת גם סטון. הם מגיעים לעיירה קטנה שם סמולין מעניק לה את התג שלו עם המספר האישי 40021 ועוזב. מסתבר ש"הווידוי" שהוקלט על קלטת הווידיאו נעשה למעשה תחת עינויים והשפעת סמים פסיכוטרופיים.
 
סמולין מועבר לבסיס רוסי, לשם מגיעה העיתונאית קתרין סטון. לאחר שסידר קטטה עם הצעה לספר לה על ההפצצה, סמולין נמלט במכונית של עיתונאים, שם נמצאת גם סטון. הם מגיעים לעיירה קטנה שם סמולין מעניק לה את התג שלו עם המספר האישי 40021 ועוזב. מסתבר ש"הווידוי" שהוקלט על קלטת הווידיאו נעשה למעשה תחת עינויים והשפעת סמים פסיכוטרופיים.
 
בינתיים אמורה להתקיים פסגת נגד הטרור ב[[רומא]] . קבוצת הטרור הערבית אנסאר אללה, בהוראת פטרוניה מעבר לים, נערכת לבצע פיגוע חסר תקדים על ידי פיצוץ פצצה מלוכלכת מעל רומא. לשם כך, על הערבים להשיג כמוסה עם איזוטופים של פלוטוניום שנגנבו בבריטניה ונשלחו ללטביה בדואר דיפלומטי. למטרותיהם מחליטים המחבלים לגייס לעזרתם של לוחמים צ'צ'נים, במימון [[בוריס ברזובסקי|פוקרובסקי]], אוליגרך רוסי שנמלט. לפוקרובסקי מוצעים הדברים הבאים: טרוריסטים צ'צ'נים ישתלטו על קרקס במוסקבה וידרשו להתקשר לפוקרובסקי למשא ומתן. הוא יטוס ואחרי משא ומתן פיקטיבי "ישחרר" את בני הערובה. פוקרובסקי מסכים עם התוכנית, ועם סיומה הוא מתכוון לשחרר קלטת עם "הכרה" פיקטיבית של סמולין לציבור. כך, פוקרובסקי רוצה לחזור לרוסיה ולהתנקם באויביו הפוליטיים. עם זאת, הוא אפילו לא מבין שכל זה רק כיסוי לתוכנית הראשית של טרוריסטים בינלאומיים.
שורה 16 ⟵ 13:
לאחר מכן, על הקרקס משתלטת קבוצה של מחבלים צ'צ'נים. המחבלים דורשים לספק להם עיתונאים מערביים (ביניהם קתרין סטון) ולהתקשר לפוקרובסקי. בזמן שפיקוד [[שירות הביטחון הפדרלי (רוסיה)|שירות הביטחון הפדרלי]] מתקשה להחליט מה לעשות, סמולין עושה את דרכו לקרקס ומשחרר חלק מבני הערובה, ובמקביל הורג כמה מהמחבלים, את בויקיס ומציל את בתו. שותפו הבלתי רצוני לתפיסת הקרקס הוא בנו של השר הצ'צ'ני עומר טמייב, העובד עבור פוקרובסקי. בהוראת פוקרובסקי, בויקיס היה אמור להכריח את טמייב לספר בטלוויזיה על "מצוקת" של העם הצ'צ'ני ואז להרוג אותו. טמייב מסרב לדבר ונידון למוות, אך סמולין מצליח להציל אותו, הוא נשאר בקרקס בתקווה לשכנע את הצ'צ'נים להניח את נשקם.
 
לוחמי "אנסאר אללה" דורשים לספק להם [[נגמ"ש|נגמ"שים]] וכלי טיס בשדה התעופה. בנגמ"שי ה-[[BTR-80|BTR-e 80,]] הם וסטון יוצאים לשדה התעופה, ואחריהם מכונית עם עיתונאים זץשנאלציםשנאלצים לצלם את המחבלים. רק מחבלים צ'צ'נים נותרו בקרקס, וביניהם מחבל מתאבד ערבי - שיצטרך לעקוב אחרי הנגמ"ש. אם משהו ישתבש, הוא יפוצץ את הקרקס על ידי שפשפוף ידיו (המחזיקות במרעום). מנהיג הערבים מעביר למפקד הצ'צ'נים - סכין. כשהוא מקבל את הסכין ממפקדו מאנסאר אללה. בדרך לשדה התעופה אוספים המחבלים קפסולה עם פלוטוניום, אשר בעבר נגנבה על ידי עמיתיהם בלטביה והועברה למוסקבה. ואז הם מעוררים תאונת דרכים עם ליווי משטרתי, חוסמים את הכביש ופונים לשדה התעופה. הנגמ"ש נעלם בהדרגה מהמסכים.
 
פיקוד שירות הביטחון הפדרלי, כשהוא מבין שהטרוריסטים כבר לא זקוקים לקרקס ועומדים להתפוצץ, מחליטים להסתער. טמייב עושה ניסיון לשכנע את הצ'צ'נים להיכנע. כשראה שהכוחות המיוחדים החלו לחדור לקרקס, הוא תופס סכין וממסמר אותם על השולחן כשידיו של מחבל מתאבד עם נתיך ביניהם. כוחות מיוחדים מנקים את הקרקס ומשחררים את בני הערובה. טמייב נשאר בחיים, פוקרובסקי מסובב את מטוסו חזרה ללונדון.
שורה 51 ⟵ 48:
 
== עובדות ==
* למרות התנגדותו של קצין [[מינהל המודיעין הראשי של רוסיה|המודיעין הצבאי]] ו[[גיבור הפדרציה הרוסית|גיבור רוסיה]] [[אלכסיי גלקין]], יוצרי הסרט עדיין ציינו אותו בקרדיטים כאב הטיפוס של הדמות הראשית.<ref>[http://www.rg.ru/2005/12/22/nomer.html «Личный номер» предал главного героя.] Н. Козлова, С. Птичкин. [[Российская газета]], № 3957 от 22 декабря 2005 г.</ref> <ref>[http://kavkaz-uzel.ru/analyticstext/analytics/id/913700.html Всё действительное — разумно.] А. Черкасов. Ежедневный Журнал. 21 декабря 2005 г.</ref>
 
* מטוס התובלה Il-76, שהפיל לוחות בטון במהלך נחיתת חירום וכמעט התפרק, צולם בשידור חי בשדה התעופה של איוואנובו.
*מטוס התובלה Il-76, שהפיל לוחות בטון במהלך נחיתת חירום וכמעט התפרק, צולם בשידור חי בשדה התעופה של איוואנובו. מטוס התובלה מתוצרת "IL[[איליושין]]", שנחת בשדה התעופה, מדלג מצד לצד, צולם גם כן בשידור חי - אולם בשדה תעופה אחר.
 
* באחת מסצנות הסרט ניתן לראות פתיח טלוויזיוני ואת שידור מהדורת החדשות "[[ורמיה]]" של [[הערוץ הראשון (רוסיה)|הערוץ הראשון]] עם [[יקטרינה אנדרייבה]], המדווחת על הפיגוע בקרקס.
*באחת מסצנות הסרט ניתן לראות פתיח טלוויזיוני ואת שידור מהדורת החדשות "[[ורמיה]]" של [[הערוץ הראשון (רוסיה)|הערוץ הראשון]] עם [[יקטרינה אנדרייבה]], המדווחת על הפיגוע בקרקס. בניין הקרקס צולם באצטדיון דרוז'בה ב[[המתחם האולימפי לוז'ניקי|מתחם האולימפי לוז'ניקי]].
* הצילום של שלושה [[F-16 פייטינג פלקון|מטוסי F-16]] של חיל אוויר של אחת ממדינות נאט"ו המנסים ליירט את מטוס ה-[[איליושין Il-76|IL-76]] נלקחו מהסרט "מחיר הפחד". ▼
* צילומי המחנה המיליטנטי נערכו בערבות קלמיקיה.
 
▲* הצילום של שלושה [[F-16 פייטינג פלקון|מטוסי F-16]] של חיל אוויר של אחת ממדינות נאט"ו המנסים ליירט את מטוס ה-[[איליושין Il-76|IL-76]] נלקחו מהסרט "מחיר הפחד". צילומי המחנה המיליטנטי נערכו בערבות [[קלמיקיה]].
== קישורים חיצוניים ==
{{קישורי קולנוע}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מספר_אישי_(סרט)"