שחפת באפריקה – הבדלי גרסאות

שחפת מופיעה בכל חלקי העולם. בשנת 2018, המספר הגדול ביותר של מקרי שחפת חדשים התרחשו באזור דרום מזרח אסיה, עם 44% מהמקרים החדשים, ואחריה האזור האפריקני, עם 24% מהמקרים החדשים והמערב הפסיפי עם 18%. לעומת זאת בשנת 2015 המספר הגדול ביותר של מקרי שחפת חדשים התרחש באסיה, כאשר 61% מהמקרים החדשים, ואחריה אפריקה, עם 26% מהמקרים החדשים.

בשנת 2018 87% ממקרי השחפת החדשים התרחשו ב -30 המדינות העומס על שחפת גבוהה. שמונה מדינות היוו שני שליש ממקרי השחפת החדשים: הודו, סין, אינדונזיה, הפיליפינים, פקיסטן, ניגריה, בנגלדש ודרום אפריקה. [19]

ב- 26 בספטמבר 2018 קיימה האו"ם (או"ם) את ישיבתם הראשונה בדרגה הגבוהה ביותר בנושא שחפת, והעלתה את הדיון על מצבה של מגפת שחפת וכיצד ניתן לסיים אותה לדרגת ראשי מדינות וממשל. זה היה בעקבות ועידת השרים העולמית הראשונה בנושא שחפת שנערכה על ידי ארגון הבריאות העולמית וממשלת רוסיה בנובמבר 2017. התוצאה הייתה הצהרה פוליטית שהוסכמה על ידי כל המדינות החברות באו"ם, בה התחייבויות קיימות למטרות פיתוח בר קיימא (SDGs) ואסטרטגיית השחפת הסופית של ה- WHO אושרו, וחדשים נוספו.

יעד 3.3 של SDG כולל סיום מגפת שחפת עד שנת 2030. אסטרטגיית סיום שחפת מגדירה אבני דרך (לשנים 2020 ו 2025) ומטרות (לשנים 2030 ו 2035) להפחתת מקרי שחפת ומקרי תמותה. היעדים לשנת 2030 הם ירידה של 90% במספר מקרי המוות בשחפת והפחתה של 80% בשיעור שכיחות השחפת (מקרים חדשים לכל 100,000 אוכלוסייה בשנה) בהשוואה לרמות בשנת 2015. אבני הדרך לשנת 2020 הן הפחתה של 35% במספר מקרי המוות בשחפת וצמצום של 20% בשיעור שכיחות השחפת. האסטרטגיה כוללת גם אבן דרך 2020 שאף חולי שחפת ומשקי בית לא מתמודדים עם עלויות קטסטרופליות כתוצאה ממחלת שחפת.