ויקיפדיה

יגאל אלון – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏הדחתו: החזירו את נורית לישראל
שורה 211:
בתחילת ינואר 1959 הגיע אלון לביקור ב[[הודו]]. הוא קיים בה פגישות רבות, שהחשובות שבהן היו עם ראש ממשלת הודו, [[ג'ווהרלל נהרו]], מספר שרים בכירים, הרמטכ"ל, סגן הנשיא, יושב ראש הפרלמנט, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית ועם [[אינדירה גנדי]], בתו של ראש הממשלה. העיתון הקומוניסטי בהודו הציג את אלון כאחראי לליבוי המלחמה עם הערבים ב-1948 וכחבר בהנהגה הסודית של [[הפרוטוקולים של זקני ציון]].{{הערה|אודי מנור, '''יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית''', עמ' 112–113.}}
 
בשנת 1960, רק מספר חודשים לאחר שהכנסת הרביעית החלה לפעול, הודיע אלון על פרישתו ממנה ויצא ללימודיםשוב בל[[אוניברסיטת אוקספורד]] באנגליה,{{הערה|אודי מנור, '''יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית''', עמ' 137–138.}} שם למד פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה.
בשנת 1961 שב ארצה וחזר לכהן כחבר כנסת מטעם מפלגתו, ובנובמבר אותה שנה התמנה לתפקיד [[שר העבודה]]{{הערה|שם=מנור 101}} ב[[ממשלת ישראל העשירית|ממשלת בן-גוריון]]; המשרד, שהיה מופרד מ[[משרד הסעד]], התמקד ב[[זכויות עובדים]], כמו מתן [[פיצויי פיטורים]], ובמציאת עבודה לעולים החדשים. הוא המשיך להתעניין גם בענייני ביטחון, ובדיון חשאי התנגד, יחד עם גלילי, להצעת דיין ופרס להעדיף את תקצוב [[קריה למחקר גרעיני - נגב|הכור הגרעיני]] על חשבון התעצמות הצבא, בטענה שהכור לא ימנע מלחמות וכי יש לחזק במקום זאת את צה"ל.{{הערה|עמוס שיפריס, '''ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו''', הוצאת יד טבנקין, 2010, עמ' 157}}▼
 
בשנת 1961 שב אלון לישראל.{{הערה|שם=מנור 101}} בבחירות בנובמבר שנה זו, קיבלה מפלגת אחדות העבודה 8 מנדטים בלבד, ואלון חזר לכהן כחבר כנסת מטעם מפלגתו. הוא הצליח לחבור לאשכול ולהצטרף ל[[ממשלת ישראל העשירית|ממשלת בן-גוריון]] בתור גורם משמעותי, זאת בניגוד לרצונו של בן-גוריון ליצור קואליציה עם הליברלים. אלון מונה ל[[שר העבודה]]. המשרד, שהיה מופרד מ[[משרד הסעד]], התמקד ב[[זכויות עובדים]], כמו מתן [[פיצויי פיטורים]], ובמציאת עבודה לעולים החדשים. כמו כן, מונה אלון לחבר בוועדת השרים לענייני ביטחון, שהנושא המרכזי שעמד על סדר יומה היה התווית מדיניות הגרעין הישראלית, זאת לאחר חשיפת פרויקט [[דימונה]] על ידי האמריקנים בדצמבר 1960.
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - P.M. Levy Eshkol and Major Generals in the Negev.jpg|ממוזער|280px|שמאל|השר יגאל אלון וראש הממשלה [[לוי אשכול]] בביקור ביחידות צה"ל בדרום ב[[תקופת ההמתנה]] לפני [[מלחמת ששת הימים]], [[25 במאי]] [[1967]], בחברת האלופים [[ישעיהו גביש]] ו[[ישראל טל]]]]▼
▲בשנתבדיון 1961 שב ארצה וחזר לכהן כחבר כנסת מטעם מפלגתוחשאי, ובנובמבר אותה שנה התמנה לתפקיד [[שר העבודה]]{{הערה|שם=מנור 101}} ב[[ממשלת ישראל העשירית|ממשלת בן-גוריון]]; המשרד, שהיה מופרד מ[[משרד הסעד]], התמקד ב[[זכויות עובדים]], כמו מתן [[פיצויי פיטורים]], ובמציאת עבודה לעולים החדשים. הוא המשיך להתעניין גם בענייני ביטחון, ובדיון חשאי התנגד, יחד עם גלילי, להצעת דיין ופרס להעדיף את תקצוב [[קריה למחקר גרעיני - נגב|הכור הגרעיני]] על חשבון התעצמות הצבא, בטענה שהכור לא ימנע מלחמות וכי יש לחזק במקום זאת את צה"ל.{{הערה|עמוס שיפריס, '''ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו''', הוצאת יד טבנקין, 2010, עמ' 157}}
 
אלון לא השלים עם היותו חבר במפלגה קטנה יחסית, וחשב שהשפעה אמיתית על המדינה ו[[החברה הישראלית]] יכולה להיעשות רק כחלק ממפלגה גדולה, שתאחד את כל [[תנועת העבודה|מפלגות הפועלים]] הציוניות.{{הערה|שם=youtube95100}} אחרי בחירות נובמבר 1961 בה קיבלה מפלגת 'אחה"ע' 8 מנדטים בלבד הצליח אלון לחבור לאשכול ולהצטרף לממשלה בתור גורם משמעותי, זאת בניגוד לרצונו של בן-גוריון ליצור קואליציה עם הליברלים. אלון מונה לשר העבודה ולחבר בוועדת השרים לענייני ביטחון שהנושא המרכזי שעמד על סדר יומה היה התווית מדיניות הגרעין הישראלית, זאת לאחר חשיפת פרויקט [[דימונה]] על ידי האמריקנים בדצמבר 1960. מתוך אותו הגיון,
אחרי פרישת בן-גוריון מהממשלה ביוני 1963, המשיכו אלון וישראל גלילי את המאבק בתוך מפלגתם לאיחוד הסיעה עם [[מפא"י]] לקראת ריצה משותפת לכנסת לקראת בחירות 1965. מאמציהם נתקלו בהתנגדות מצד קבוצת ותיקי המפלגה בראשות יצחק טבנקין, שהציבה תנאים מוקדמים לאיחוד שכזה. מאבק זה כמעט ופילג את המפלגה, עד שבשנת [[1965]] אכן התבצע האיחוד (במקביל להקמת מפלגת [[רפ"י]] ופרישת אנשיה ממפא"י) והוקמה סיעת [[המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל|המערך]] (אז הוא נודע בשם 'המערך הזוגי'), שהשתתפה באותה שנה ב[[הבחירות לכנסת השישית|בחירות לכנסת]]. בממשלה שהוקמה לאחריהן בראשותו של [[לוי אשכול]], הפך אלון ל[[סגן ראש הממשלה]] והמשיך לכהן כשר עבודה וכן כ[[משרד העלייה והקליטה|שר הקליטה]]. הוא גם תפקד על תקן הביטחוניסט של הממשלה, היה שותף לוועדת השרים לענייני ביטחון, וקולו בתחום המדיני-ביטחוני תפס מקום חשוב בישיבות הממשלה. לאור הצלחת האיחוד הפוליטי, פעל אלון במרץ לאיחוד המערך עם רפ"י להקמת [[מפלגת העבודה]] (שהוקמה לבסוף ב־[[1968]]) ונמנה עם ראשיה.{{הערה|שם=אחדות767}}
אלון כיהן כשר העבודה בשנים 1961–1968 וכשר הקליטה בשנים 1968–1969.{{הערה|אודי מנור, '''יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית''', עמ' 30.}}
 
▲[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - P.M. Levy Eshkol and Major Generals in the Negev.jpg|ממוזער|280px|שמאל|השר יגאל אלון וראש הממשלה [[לוי אשכול]] בביקור ביחידות צה"ל בדרום ב[[תקופת ההמתנה]] לפני [[מלחמת ששת הימים]], [[25 במאי]] [[1967]], בחברת האלופים [[ישעיהו גביש]] ו[[ישראל טל]]]]
ב[[תקופת ההמתנה]] שלפני [[מלחמת ששת הימים]], עם עליית המתיחות הביטחונית בעיקר מול [[מצרים]], רבו גם הגישושים הפוליטיים. רבים במערכת הפוליטית סברו שראש הממשלה לוי אשכול צריך לפנות את [[משרד הביטחון|תיק הביטחון]], שאותו החזיק, לאישיות ביטחונית, שתוכל לעמוד בפרץ אם וכאשר תפרוץ מלחמה. אלון שהה באותו זמן בסיור מדיני ב[[ברית המועצות]], וישראל גלילי הפעיל את השפעתו למנות את אלון לתפקיד, ואף נפגש בעניין זה עם אשכול. ואולם מינויו של [[משה דיין]], רמטכ"ל הניצחון של [[מלחמת סיני]], נראה נכון יותר בעיני ראש [[המפד"ל]], [[משה חיים שפירא]], שאיים בפרישת המפד"ל אם לא תקום [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת אחדות]] הכוללת את מינויו של דיין לשר ביטחון. אליו הצטרפו סיעות [[רפ"י]], [[גח"ל]] ו[[ליברלים עצמאיים|ל"ע]], שעמדו להצטרף לקואליציה ותמכו בדיין, אשר זכה גם לתמיכה ציבורית גדולה. למרות זאת, שרי מפא"י החליטו על מינוי של אלון לשר ביטחון ושדיין ימונה כבכיר ב[[פיקוד דרום]]. אולם הלחצים להקמת ממשלת ליכוד לאומי הכריעו לבסוף את הכף במזכירות מפא"י לטובת דיין, ואלון נאלץ להסיר את מועמדותו לתפקיד שבו חשק.{{הערה|אניטה שפירא, '''יגאל אלון: אביב חלדו''', עמ' 481-485}}
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יגאל_אלון"