הבדלים בין גרסאות בדף "כדור פורח"

מ
סידור קטגוריות
מ (←‏תחבורה: ניסוח)
מ (סידור קטגוריות)
הכדורים הפורחים הראשונים היו שקי בד פשוטים (לפעמים עם בטנת נייר) עם להבה מעשנת תלויה בתחתיתם. לעיתים הם נטו לעלות באש ולהיהרס בזמן הנחיתה.
 
הטיסה הראשונה בכדור פורח מלא במימן נעשתה על ידי הממציא והמדען הצרפתי ז'אק שארל (Jacques Charles) בעשרים ושבעה באוגוסט, 1783. שארל הגיע לגובה של כשני קילומטרים (יותר מהגובה אליו הגיע הכדור הפורח של האחים מונגולפייה).
 
==עקרון הפעולה==
בתווך [[זורם]] דוגמת האטמוספירה, עצמים קלים מהתווך [[ציפה (פיזיקה)|צפים]] כלפי מעלה בהשפעת כוח הציפה. ישנם שני סוגים של כדורים פורחים, כדור אוויר-חם, וכדור גז (בדרך כלל הליום). הכדורים משני הסוגים, עולים למעלה משום ש[[משקל סגולי|משקלם הסגולי]] הממוצע קטן מזה של האוויר המקיף אותם. לכדור הפורח אין [[מדחף]] (להבדיל מ[[ספינת אוויר]]) והוא תלוי ב[[רוח]]ות הקובעות את כיוון תנועתו. ניווט הכדור הפורח נעשה על ידי שינוי גובה הטיסה ומתבסס על כך שבדרך כלל בגבהים שונים נושבות רוחות בכיוונים שונים. ניתן לשלוט על גובה הטיסה על ידי ריקון גז ממעטפת הבלון, שינוי [[טמפרטורה|טמפרטורת]] האוויר שבמעטפת או שינוי העומס על הכדור הפורח בעזרת ריקון [[wikt:זבורית|זבורית]], בדרך כלל חול או מים.
שיטה זו אינה מבטיחה הצלחה בהגעה ליעד מוגדר, כך שכדורים פורחים מוגבלים לשימוש ספורט ופנאי, ואינם משמשים בדרך כלל למטרות תחבורתיות.
 
==שימושים==
[[קובץ:SkyLanternRichy01.jpg|ממוזער|שמאל|ימין|250px|פנס תאורה מרחף מסוג קונגמינג]]
כיום, רוב השימושים הם לספורט ופנאי. פסטיבלים מתקיימים ברחבי העולם, בהם ניתן לחזות בעשרות רבות של כדורים רבגוניים.
 
===תחבורה===
בעבר השתמשו ב[[כלי תחבורה]] זה כדי לנוע ממקום למקום, למרות החסרון העיקרי של הכדור הפורח שהוא, כאמור, קושי בשליטה מלאה על הכדור הפורח.
 
===שימושים צבאיים===
====[[בלון תצפית]]====
כבר בימים עברו השתמשו במזרח הרחוק בתצפיתנים מעופפים שנישאו בעזרת [[עפיפון|עפיפונים]]. האירופאים, לעומתם, השתמשו בתצפיתנים מעופפים רק מאוחר יותר, עם התפתחות הכדורים הפורחים. תצפית בעזרת כדורים פורחים מתבצעת, בדרך כלל, כאשר הבלון מעוגן לקרקע על ידי כבלים. ה[[צילום אוויר|צילום האווירי]] הראשון נעשה מכדור פורח. כדורים הפורחים המשמשים לתצפית ואיסוף [[מודיעין חזותי]] בצבאות שונים.
 
גם כיום, משמשים כדורים פורחים כאמצעי תצפית. הן לנשיאת מערכות [[מכ"ם]], והן כפלטפורמה לנשיאת אמצעי תצפית אופטיים. בלונים אלה מעוגנים לקרקע בעזרת כבלים שמהווים גם את אמצעי התקשורת בין הבלון לבין מרכז הבקרה שעל הקרקע. בלונים כאלה נמצאים בשירות [[משטרת ישראל]] ו[[צה"ל]].
 
===ספורט ואתגר===
אחד השימושים העיקריים כיום בכדורים פורחים הוא ל[[ספורט]] והרפתקנות. תחרויות טיסה בכדור פורח מתקיימות במקומות רבים בעולם. הקפת העולם בכדור פורח מאויש ללא נחיתות וחניות ביניים הלהיבה את דמיונם של אנשים רבים. הון רב הושקע בניסיונות לבצע טיסה כזו, אך ההרפתקנים נכשלו פעם אחר פעם. ארגון ה[[אווירונאוטיקה]] הבינלאומי (Federation Aeronautique International), הגדיר חוקים וכללים לאורך המסלול, גובה הטיסה ועוד.
 
ב-1978 ערך הבלון [[דאבל איגל II]] חצייה מוצלחת ראשונה של [[האוקיינוס האטלנטי]].
 
הראשונים ש[[הקפת כדור הארץ|הקיפו את העולם]] בכדור פורח ללא חניות ביניים היו זוג ההרפתקנים - [[ברטראן פיקאר]], [[פסיכיאטר]] בן 41 מ[[שווייץ]] ו[[בריאן ג'ונס (מדריך טיסה)|בריאן ג'ונס]], מדריך טיסה בכדורים פורחים בן 51 מ[[אנגליה]]. אורך המסלול שעברו היה 46,759 קילומטרים, תחילתו ב[[הרי האלפים|אלפים]] השווייצריים ב-[[1 במרץ]] [[1999]], וסיומו במדבריות [[מצרים]] ב-[[21 במרץ]] באותה השנה. המסע נמשך 19 יום, 21 שעות ו-55 דקות. משקלו של הכדור הפורח בתחילת המסע היה 8,164 ק"ג. הכדור התרומם מהקרקע בעזרת אוויר שחומם על ידי גז [[פרופאן]] שאוכסן במכלים רבים, וכן, בעזרת [[הליום]]. השניים נעזרו תוך כדי המסע בעדכונים [[מטאורולוגיה|מטאורולוגים]]. הבלון צויד באמצעים מתקדמים כדי להגן על אנשי הצוות - ציוד הצלה, חליפות מיוחדות, מזון רב, משדרי חירום ועוד. הזוג המנצח זכה במיליון [[דולר אמריקני|דולר]], תרומת חברת [[בירה]] אמריקאית (חצי מהסכום נתרם על ידי השניים). הבלון הובל אחר כבוד ל[[מוזיאון האוויר והחלל הלאומי]] בוושינגטון.
 
[[סטיב פוסט]], מיליונר אמריקאי, הקיף בשנת [[2002]] את כדור הארץ בכדור פורח לבדו במסע שנמשך שלושה עשר יום וחצי, לאחר שניסיונותיו הקודמים להקיף את כדור הארץ נחלו כישלון.
{{תעופה}}
{{כלי תחבורה}}
[[קטגוריה:כדורים פורחים|*]]
 
[[קטגוריה:כלי טיס]]
[[קטגוריה:כדורים פורחים|*]]