הבדלים בין גרסאות בדף "המרד הגדול"

נוספו 2 בתים ,  לפני 7 חודשים
מ
מ (הוספת קישור לרמת גן)
עם זאת לא פסקו החיים היהודיים בארץ ישראל. קיימת השערה כי את המקדש שחרב החליף [[בית הכנסת]], אלא שמציאות ארכאולוגית של חשיפת בתי כנסת כבר בימי בית המקדש (גמלא, בית הכנסת של תאודוטוס בן וטנוס בירושלים) דוחה מכל-וכל הנחה זו.
 
החורבן השמיד את המרכז היחיד שאיחד את התפוצה היהודית העצומה והמפולגת סביב [[הים התיכון]]. ללא בית המקדש, נותר למיליוני היהודים שחיו בקהילות מ[[אלכסנדריה]] ועד [[בבל]] ו[[רומא]] רק מעט במשותף. על אף שהסדר החברתי התמוטט בשל ההרס הנרחב שהותיר המרד, הכיתות הניצות של ימי בית שני המשיכו להתקיים: הפרושים התחזקו, הצדוקים וה[[אריסטוקרטיה (מעמד)|אריסטוקרטיה]] הכהנית נפגעו קשות אך היו רחוקים מלהיעלם, והקנאים לא התייאשו מחזונם האפוקליפטי וככל הנראה מילאו תפקיד מרכזי ב[[מרד בר כוכבא]] שישים שנה לאחר מכן.{{הערה|Martin Goodman, Religious Variety and the Temple in the Late Second Temple Period and its Aftermath, Journal of Jewish Studies 60.2 ,Autumn 2009.|שמאל=כן}} ב[[יבנה]], קם לאחר החורבן מרכז בו התכנסו חכמים שינקו בבירור מהמסורת הפרושית – אם כי לא הזדהו מעולם במפורש ככאלו – תחת הנהגתו של [[רבן יוחנן בן זכאי]]. לצד פועלם האינטלקטואלי, הם כוננו גם את מוסד הנשיאות. על אף שהייתה גורם בעל השפעה מועטה במשך דורות, התנועה שקמה ביבנה והתפשטה בארץ התגשההתגבשה וצמחה באיטיות, תוך שהיא ממלאת את הריק שהותירו המרידות השונות נגד רומי. במאה השלישית או הרביעית כבר היו הכח הדומיננטי בקרב יהודי ארץ ישראל ובעלי השפעה ניכרת בתפוצה.{{הערה| Seth Schwarz,{{כ}} Imperialism and Jewish Society 200 B.C.E. to 640 C.E.{{כ}} Princeton University Press, 2009. עמ' 103-127.{{כ}} Michael L. Satlow. Creating Judaism: History, Tradition, Practice. Columbia University Press, 2006. עמ' 115-132.}}
 
==ראו גם==