הטורקמנים בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של RimerMoshe (שיחה) לעריכה האחרונה של Eman
מ קירבה-קרבה (שם עצם) (דרך WP:JWB)
שורה 21:
==היחסים בין היהודים והטורקמנים==
===היחסים המורכבים של השכנות===
יחסי היהודים והטורקמנים היו מורכבים ממערכות של עימות וממערכות של יחסי שכנים. אדמות כרכור נרכשו בשנת [[1913]] אולם הרוכשים לא הספיקו ליישב אותן לפני פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]], ואדמות אלה הוחכרו לאריסים טורקמנים. כאשר נדרשו הטורקמנים לעזוב את האדמות האלה, התעוררו חיכוכים ו[[בית המשפט]] דן בנושא ופסק תשלום [[פיצויים]] בלבד לאריסים הטורקמנים. גם אדמות בעמק יזרעאל הוחכרו לטורקמנים, אך הן הוחזרו לבעלות יהודית רק לאחר שהטורקמנים נמלטו מיישוביהם במהלך מלחמת העצמאות. העימותים בין הטורקמנים ליהודים היו בעיקר על רקע הצורך במציאת מרעה, ושם נפגשו עם [[שומר (מקצוע)|שומרי]] השדות היהודים. יכולתם של השומרים לדבר ערבית, להכיר את התרבות והמנהגים המקומיים, להכיר את המשפחות ואת ה[[מנהיגות]] המקומית ולסייע אצל השלטון הבריטי, הפכה אותם לחלק מן הסביבה הטורקמנית ויצרה קירבהקרבה אישית. למעשה הם שימשו כנציגי היישוב היהודי אצל הטורקמנים. החיכוכים גרמו לעיתים ל[[אלימות]] ואף ל[[שפיכות דמים]] בין הטורקמנים לחברי ה[[מושב]]ים: [[כפר ברוך]], [[כפר יהושע]], [[כפר חסידים]] ואנשי [[שייח' אבריק]].
 
לעומת זאת, חברי "[[השומר הצעיר]]" מה[[קיבוץ|קיבוצים]] [[משמר העמק]] ו[[הזורע]] שהיו בעלי [[אידאולוגיה]] של "אחוות עמים", יצרו יחסי שכנות טובה עם הטורקמנים. תושבי הקיבוץ חשבו כי אם הם יהיו בקשרים טובים עם הפלאחים, יבינו אלה כי אויבם המעמדי הוא ה[[אפנדי]]. הנשים ממשמר העמק סייעו לנשים הטורקמניות, בחיזוק מעמדה של האישה המוסלמית. חברי משמר העמק חרשו ב[[טרקטור]]ים ב[[חינם]] את שדות הטורקמנים, מילאו את בורות המים שלהם בשנות [[בצורת]] וטיפלו בהם בתרופת כינין נגד קדחת במרפאת הקיבוץ. הטורקמנים למדו מחקלאי הקיבוץ: לנטוע [[מטע]]ים ולגדל [[ירקות]] באופן מסחרי, להקים [[משתלה|משתלות]], להשתמש בחומרי [[הדברה]] נגד מזיקים. ב[[חג הפועלים]] באחד במאי, הוזמנו השכנים המוסלמים ושותפו במסיבות. למרות זאת, כאשר ב-[[28 באוגוסט]] [[1929]] הותקף קיבוץ משמר העמק על ידי ה[[כנופיה|כנופיות]] הערביות, חברי הקיבוץ התאכזבו מ-אי התערבות השכנים מאבו שושה לטובתם. גם [[מוכתר]] הקיבוץ, שהיה בעל גישה מפוכחת יותר, הזהיר את מנהיגי הקיבוץ מפני התקרבות יתר לשכנים.{{הערה|חיים ג'יבלי, תורכמאנים ויהודים בצפון א"י בתקופת המנדט: שכנות בצל סכסוך, עבודת גמר המוגשת כמילוי חלק מהדרישות לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה", אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרוח, החוג ללימודי ארץ ישראל, עמודים 44-40, יוני 2004}}