יגאל אלון – הבדלי גרסאות

ב-10 במאי 1967 הגיע אלון לביקור ב[[ברית המועצות]], בראש משלחת לכנס של "ארגון הביטוח הסוציאלי העולמי" שהתקיים ב[[לנינגרד]] כחלק מאירועי ציון 50 שנה ל{{ה|מהפכה הקומוניסטית}}. אלון הגדיר את הביקור כ"אחת מחוויות החיים העזות" שלו. הוא נפגש עם יהודים מקומיים, שקראו לעברו "יחי הפלמ"ח" ו"תחי מדינת ישראל", הוא ערך ביקורים בבתי הכנסת ונתכבד בפתיחת [[ארון הקודש]]. ב-18 במאי ביקר עם אשתו ב[[טביליסי]], בירת [[גרוזיה]], בה נערכה תערוכה חקלאית, ב-20 במאי ביקרו ב[[מוסקבה]], שם נפגש עם סגן שר החוץ הסובייטי, ולדימיר סמיונוב, ולמחרת ביקרו ב[[ריגה]]. ב-24 במאי, בעקבות מברק בהול שקיבל מהשר גלילי, שב לישראל.{{הערה|אודי מנור, '''יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית''', עמ' 185–186185–187.}}

ב[[תקופת ההמתנה]] שלפני [[מלחמת ששת הימים]], עם עליית המתיחות הביטחונית בעיקר מול [[מצרים]], רבו גם הגישושים הפוליטיים. רבים במערכת הפוליטית סברו שראש הממשלה לוי אשכול צריך לפנות את [[משרד הביטחון|תיק הביטחון]], שאותו החזיק, לאישיות ביטחונית, שתוכל לעמוד בפרץ אם וכאשר תפרוץ מלחמה. אלון שהה באותו זמן בסיורו בברית המועצות, וישראל גלילי הפעיל את השפעתו למנות אותו לתפקיד, ואף נפגש בעניין זה עם אשכול. ואולם מינויו של [[משה דיין]], רמטכ"ל הניצחון של [[מלחמת סיני]], נראה נכון יותר בעיני ראש [[המפד"ל]], [[משה חיים שפירא]], שאיים בפרישת המפד"ל אם לא תקום [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת אחדות]] הכוללת את מינויו של דיין לשר ביטחון. אליו הצטרפו סיעות [[רפ"י]], [[גח"ל]] ו[[ליברלים עצמאיים|ל"ע]], שעמדו להצטרף לקואליציה ותמכו בדיין, אשר זכה גם לתמיכה ציבורית גדולה. למרות זאת, שרי מפא"י החליטו על מינוי של אלון לשר ביטחון ושדיין ימונה כבכיר ב[[פיקוד דרום]]. אולם הלחצים להקמת ממשלת ליכוד לאומי הכריעו לבסוף את הכף במזכירות מפא"י לטובת דיין, ואלון נאלץ להסיר את מועמדותו לתפקיד שבו חשק.{{הערה|אניטה שפירא, '''יגאל אלון: אביב חלדו''', עמ' 481–485}}