יגאל אלון – הבדלי גרסאות

לאחר "[[פעולת עזה]]", פרסם אלון ב"למרחב" ב-4 במרץ 1955 את עקרונותיו הצבאיים-מדיניים: מדינות ערב נמצאות "במצב לחימה" עם ישראל, ומצב זה הופך כל פעולה צבאית ישראלית ללגיטימית, הן מבחינה מוסרית והן מבחינת המשפט הבינלאומי. בניגוד לאומות אחרות, לעם היהודי בישראל אין את האפשרות להיות מובס במלחמה, משום שמשמעותה של תבוסה תהיה כיליון. המסקנה מכך היא שעל ישראל ליזום מלחמה ולא להסתפק ב"התגוננות פעילה" כפי שצה"ל נקט בפעולה ב[[עזה]].{{הערה|אודי מנור, '''יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית''', עמ' 82.}}

 

לאחר [[הבחירות לכנסת השלישית]] ביולי 1955, הפך אלון ל[[חבר הכנסת]] מטעם "אחדות העבודה" והצטרף ל[[ועדת החוץ והביטחון]]. לאחר פרסום [[עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית]] בספטמבר 1955, החל הציבור הישראלי לתרום מכספו למען קניית נשק לישראל. כדי לארגן ולעודד את זרם התרומות, הוקם "הוועד הציבורי ל[[קרן המגן]]", ואלון היה אחד מ-16 אישי הציבור שהובילו אותו.{{הערה|אודי מנור, '''יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית''', עמ' 84.}}

 

בשנת 1960, רק מספר חודשים לאחר שהכנסת הרביעית החלה לפעול, הודיע אלון על פרישתו ממנה ויצא שוב ל[[אוניברסיטת אוקספורד]],{{הערה|אודי מנור, '''יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית''', עמ' 137–138.}} שם למד פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה.

 

בשנת 1961 שב אלון לישראל.{{הערה|שם=מנור 101}} בבחירות בנובמבר שנה זו, קיבלה מפלגת אחדות העבודה 8 מנדטים בלבד, ואלון חזר לכהן כחבר כנסת מטעם מפלגתו. הוא הצליח לחבור לאשכול ולהצטרף ל[[ממשלת ישראל העשירית|ממשלת בן-גוריון]] בתור גורם משמעותי, זאת בניגוד לרצונו של בן-גוריון ליצור קואליציה עם הליברלים. אלון מונה ל[[שר העבודה]]. המשרד, שהיה מופרד מ[[משרד הסעד]], התמקד ב[[זכויות עובדים]], כמו מתן [[פיצויי פיטורים]], ובמציאת עבודה לעולים החדשים.

כמו כן, מונה אלון לחבר בוועדת השרים לענייני ביטחון,{{הערה|אודי מנור, '''יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית''', עמ' 155.}} שהנושא המרכזי שעמד על סדר יומה היה התווית מדיניות הגרעין הישראלית, זאת לאחר חשיפת פרויקט [[דימונה]] על ידי האמריקנים בדצמבר 1960.