הבדלים בין גרסאות בדף "תמיר אלברט"

נוספו 2 בתים ,  לפני 7 חודשים
מ
מ (החלפת פרמטרים לשמות פרמטרים אחידים בתבניות (תג))
מ (←‏ביוגרפיה: הגהה)
בנובמבר [[1990]] הוחתמו נושאי המגבעת בחברת התקליטים "[[הד ארצי]]"{{הערה|{{מעריב|שחר בן ברק|לא מורידים את המגבעת|1990/11/28|02501}}}}. שם הצמידו ללהקה את [[שלומי ברכה]], שבאותו הזמן היה חבר להקת [[משינה]], על מנת שישמש כ[[מפיק מוזיקלי]] באלבום "[[מי רצח את אגנתה פאלסקוג]]" שיצא לבסוף בשנת [[1991]]{{הערה|{{הארץ|ליה פן|הכוכב הזה נגמר בעוד שנייה - 20 שנה לאלבום הראשון והאחרון של "נושאי המגבעת"|1.1179034|1 ביולי 2011}}}}. התפתחות זו פרצה ללהקה את הדרך אל הקהל הרחב. האלבום הניב מספר להיטים, בהם "הבא בתור הוא סוס", "אני טקסט פוליטי", "מתנה לחג" ו"נגד כיוון הזיפים" ובעקבותיו יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ברחבי הארץ, כולל הופעה בבמה המרכזית ב[[פסטיבל ערד]] בקיץ 1991.
 
בשנת [[1992]] הודיע פישוף על פרישתו מהלהקה. סיבת הפרישה הייתה מתחים פנימיים בלהקה על רקע הכיוון היצירתי, והמעבר לסגנון רוק גיטרות [[מיינסטרים|מיינסטרמימיינסטרימי]]. עקב פרישתו של פישוף, זמן קצר אחרי תחילת העבודה על האלבום הבא, העבודה עליו נפסקה והלהקה התפרקה. לאחר הפרישה התפצלה הלהקה לשני הרכבים: הראשון נקרא "הבא בתור הוא כלום" וכלל את פישוף, רם אוריון, וישי אדר (שחזר להרכב), שקיימו שתי הופעות פרידה בשם זה, בהם ביצעו גרסאות אלקטרוניות־תעשייתיות לשירי הלהקה{{הערה|יורם בר, [http://www.rockbar.co.il/home.rock/article/283 סוף טראגי של מערבון ערבי], [[כל העיר]] 20 במרץ 1992}}. החלק השני של הלהקה, ששמר על שמו המקורי, הופיע עם [[צביקה פיק]], בעקבות יוזמה של העיתונאים [[עמית שהם]] ו[[גיא אסיף]], שערכו קודם לכן סדרה של מסיבות "חזרה לשנות השבעים". נושאי המגבעת הופיעו ברחבי הארץ עם פיק וביצעו את שיריו עם סאונד עדכני ורועש. ההרכב הופיע גם ב[[מוצ"ש (תוכנית טלוויזיה)|תוכנית הטלוויזיה מוצ"ש]] ב[[ערוץ 1]], ו[[במעגל עם דן שילון]] ב[[ערוץ 2 הניסיוני]]. הופעות אלה זכו להצלחה בקרב קהל צעיר והחזירו את פיק לתודעה הציבורית. במסגרת שיתוף הפעולה - הקליט פיק עם הלהקה 3 שירים שיצאו לרדיו ב-1992: גרסאות ל"[[שיר הפרחה]]" ו"לגור איתו" וכן שיר חדש שפיק הלחין למילים של [[טל גורדון]] - "קחי אותי אל תוך החלומות".
 
בשנת [[1993]] הקים עם [[אמיר צורף]] את הצמד "[[ג'ינג'יות]]". השניים הוציאו ב-1994 אלבום בסגנון שנע בין [[מוזיקה אלקטרונית]] ל[[רוק (מוזיקה)|רוק]] ו[[דאנס]] שהכיל מספר להיטים, כ"ג'ינג'יות" ו"אל איי". צורף הפיק והלחין את שירי האלבום ואלברט כתב את מלות השירים והיה ה[[סולן]] ברוב השירים. על עבודתו זו, קיבל אלברט את פרס תמלילן השנה. הצמד התפרק כשנה לאחר מכן{{הערה|{{הארץ|רותם רוזנטל, [[עכבר העיר]]|ספיישל ביכורים: עשרת אלבומי הבכורה הישראלים שעשו היסטוריה|1.3322758|1 ביולי 2010}}}}.