כ"ט בנובמבר – הבדלי גרסאות

בעצרת האו"ם, שנפתחה בספטמבר 1947, התקיים דיון ארוך ומפורט בתוכנית החלוקה, במסגרת ועדת משנה מיוחדת שהוקמה לצורך העניין. ועדה זו גם דנה באופן היישום של תוכנית החלוקה והחליטה להקים ועדה ביצועית מיוחדת שתגיע לארץ ישראל ותוציא אל הפועל את תוכנית החלוקה. ועדה זו, ששמה היה "ועדת ארץ-ישראל", אכן הוקמה ואיש האו"ם [[ראלף באנץ']] מונה לעמוד בראש צוות המזכירות שלה.{{הערה|1=[[אלעד בן-דרור]], '''המתווך: ראלף באנץ' והסכסוך הערבי-ישראלי 1947–1949''', הוצאת מכון בן-גוריון, 2012, עמ' 37–61.}}

 

 

"נציגי הערבים הצהירו על התנגדותם להחלטה ואף הזהירו כי התנגדות זו עלולה להיות [[אלימות|אלימה]]".{{הערה|שם=כרטא}} ב-[[28 בנובמבר]] 1947 הזהיר שגריר מצרים ב[[או"ם]], יוסף היכל פאשה: "מיליון יהודים חיים בשלום ב[[מצרים]] (וביתר ארצות ה[[אסלאם]]) ונהנים מכל [[זכויות אזרחיות|זכויות האזרח]]. בהחלט אין הם רוצים להגר ל[[פלשתינה-א"י|פלשתינה]]. אולם אם מדינה יהודית תיווצר אף אחד לא יוכל למנוע צרות. פרעות תפרוצנה בפלשתינה, תתפשטנה על כל ארצות [[ערב]] ותובלנה אולי למלחמה בין הגזעים. ...אם יחליטו האומות המאוחדות על חלוקת פלשתינה הן תשאנה באחריות לצרות חמורות ביותר ולטבח של מספר רב של יהודים".{{הערה|1=יעקב מירון, [https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_70.10.pdf הפיצוץ ברובע הקראי בקאהיר ב 19 ביוני 1948], '''[[פעמים]]''', 70, חורף תשנ"ז, עמ' 141–156.}} [[ממשלת בריטניה]] הודיעה לאו"ם כי "לא תתנגד לביצוע התוכנית אך היא עצמה לא תנקוט בצעדים מעשיים כלשהם להגשמתה".{{הערה|שם=כרטא}} לאחר זמן קצר, הודיעה ממשלת בריטניה כי שלטונה בארץ ישראל, יסתיים ב-[[15 במאי]] [[1948]].