יעקב שיף – הבדלי גרסאות

בתחילת המאה העשרים נחשב שיף למנהיג היהודי הבולט ביותר בקרב [[יהדות ארצות הברית]]. הוא היה פעיל בנושא קליטתם של יהודים שהגרו מרוסיה לארצות הברית. בשנת [[1905]] פעל יחד עם [[ישראל זנגויל]] להפניית המוני המהגרים היהודים מרוסיה לאזורי [[המערב התיכון]] של ארצות הברית., ועם הרב [[הנרי כהן (רב)|הנרי כהן]] גיבש את [[תוכנית גלווסטון]] (The Galveston movement) {{אנאנג|The Galveston movement}} במטרה להרחיב את אזורי ההגירה היהודית בארצות הברית על ידי ניתוב זרם המהגרים לעבר החופים הדרום מערביים כיעד הגירה חדש וכאלטרנטיבה לנמלים ההומים בחוף המזרחי. שיף חשש מההשלכות של יצירת ריכוז יהודי גדול מדי במזרח ארצות הברית, וייתכן שאף חשש מאנטישמיות. עם זאת הוא לא היסס לפעול בפוליטיקה האמריקאית לטובת העניין היהודי. כך למשל הוא פעל רבות לביטולו של חוזה הסחר בין [[רוסיה]] ל[[ארצות הברית]].

כשם ששיף פעל לטובת היהודים בארצות הברית, כך הוא גם ניסה להפעיל את עוצמתו האישית והכלכלית לשיפור מעמדם של היהודים בארצות אחרות. כך למשל ביוני [[1911]] הוא נפגש ב[[ברלין]] עם ה[[קיסר (תואר)|קיסר]] ה[[גרמניה|הגרמניגרמני]] [[וילהלם השני]] וניסה לרתום אותו להטבת מצב היהודים ב[[רוסיה]] הצארית. מסופר שבאותו ביקור הוא הציע לעיריית [[פרנקפורט]] על המיין תרומה בסך כשני מיליון דולר לייסוד [[אוניברסיטה]] בעיר ובלבד שימונו בה גם [[פרופסור]]ים יהודים לסגל ההוראה. מהעובדה שמוסד שכזה לא הוקם, ייתכן שהצעתו נדחתה או שסיפור זה הוא בגדר שמועה בלבד.