ילדי הורין – הבדלי גרסאות

'''ילדי הורין''' (ב[[סינדארין|סינדרין]]: '''נרן אי היןכין הורין''') הוא [[רומן]] מאת [[ג'ון רונלד רעואל טולקין]] אשר לא הושלם במהלך חיי הסופר. הוא מכיל את סיפור חייו של [[טורין טורמבר]] (שר הגורל המר) בן [[הורין תליון]] (האיתן) איש [[היתלום# דור לומין|דור לומין]]. נוסח הסיפור נועד מראשיתו להיות אחד משלושת סיפורי העלילה והשירה הגדולים של העידן הראשון. לאחר מותו של הסופר ביקשו רבים מקוראי ספרי [[שר הטבעות]] ו[[ההוביט]] ללמוד עוד על הארץ התיכונה ויושביה, ההיסטוריה שלה ופרטים הנוגעים ישירות לדמויות המוכרות להם כבר. כל אלה ועוד נמצאו ברשומות שהשאיר אחריו טולקין בערבוביה, ובנו [[כריסטופר טולקין|כריסטופר]] ערך אותן והכניס בהן סדר עד שהוציאן לאור בספרים שונים. הספר הוא חלק מה[[לגנדריום (טולקין)|לגנדריום]], המכלול הספרותי המתאר את ה[[יקום דמיוני|יקום הדמיוני]] שיצר טולקין.

הכבוד שנפל בחלקו של בן האדם ההוא בממלכת בני הליליתהעלפים, עוררה את קנאתו ואת צרות עינו של אחד מיועצי המלך, סירוס. לאחר התגרויות ומריבות מרות, הסתיים העניין כאשר אותו יועץ קפץ מאימת טורין אל מותו והאשמה הישירה של רציחתו הוטלה בטורין שלא בצדק.

בעוד בדוריאת חוקרים אנשי המלך את המקרה ומגלים כי אין האשם בטורין וכי נעשה לו עוול, טורין מתרחק ממקומות ישוב של בני אדם ובני ליליתועלפים ומצטרף לכנופיית שודדים ופורעי חוק תחת שם חדש. מדוריאת יוצא [[בלג קותליון|בלג הקשת החזקה]] (קותליון), ממצביאי המלך, לחפש את טורין ולהשיבו אל בית המלך בכבוד. בינתיים נעשה טורין לראש כנופיית השודדים ומשפוגש אותו בלג, מסרב לחזור לדוריאת, אך נוטל מידיו של בלג את קסדת הדרקון, מורשת בית אביו.

טורין כרה קבר לבלג וטמן עמו את קשתו,קשת. את חרבו השחורה של בלג, אנגלכל, הוא לוקח עמו.

לאחר מכן התגלגל טורין והגיע אל ממלכת בני הליליתהעלפים [[נרגותרונד]], הממלכה הגדולה ביותר שבממלכות הנולדור בארץ התיכונה, אותה בנה [[פינרוד|פינרוד פלגונד]] (בן דודו של פינגון), ואחיו [[אורודרת]] מלך בה,. שם הזדהה בשם אחר, אך כונה בשם נוסף, על שם חרבו השחורה: מורמגיל. לאט לאט גדל שם כבודו עד שהפך למצביא הממלכה, וליבה של בת המלך, [[פינדוילס]], נכרך אחריו. שוב הוציא טורין את ימיו בלחימה עד שהבין מורגות' היכן הוא נמצא. בהנהגת [[גלאורונג]] אבי הדרקונים, יצא צבא מורגות' למלחמה בנרגותרונד, הביס את צבאה ובזז אותה. טורין נחפז משדה הקרב להציל את פינדוילס מן הביזה והשביה שביצעו האורקים בנשות נרגותרונד, אך כשפיו של גלאורונג לכדו אותו והוא נעטף בשקרים, וכך עמד טורין ולא שת לבו לפינדוילס שזעקה בעוברה לידו, מובלת אל השבי. היא נקטלה זמן מה לאחר מכן.

עקב בקשתה של ניניאל נטש טורמבר את המלחמה. אך אנשי היער ניגפו בפני האורקים ולטורמבר לא הייתה ברירה. הוא חגר את חרבו השחורה ויצא לקרב, מפיץ את האורקים לכל עבר. אז ידע גלאורונג היכן הוא טורין והסתער מנרגותרונד לעבר מקום מושבם של אנשי היער. טורין ארב לו בדרכו והרג אותו, אך מעוצם הקרב נפל חסר הכרה ליד הדרקון הגווע. ניניאל יצאה בעקבות בעלה ואחריה נשרך [[ברנדיר]] הפיסח בן הנדיר, ראש אנשי היער, שהיה מאוהב בה, ולא רחש חיבה לטורין,. שכן משהגיע אליהם טורמבר נלקחו ממנו בפועל כל זכויותיוסמכויותיו כמנהיג.

לאחר שביו הממושך של הורין, במהלכו צפה בכל הזוועות אשר קרו את בניו, שחרר אותו מורגות' מן השבי. הורין הגיע להיתלום בליווי משמר אורקים, אך שרידי עמו התרחקו ממנו במחשבה כי הפך את עורו והצטרף למורגות'. גם בגונדולין לא מצא הורין ידידים, ולכן שם פעמיו מערבה אל יער ברתיל. שם הגיע אל קבר ילדיו, אך לא הסתכל בו כי ידע את השמות שהיו חקוקים עליו. אז שם לב כי לצד האבן כורעת אשה שפופה, אפורת שיער, עטויה בלואי סחבות ושבורת שיניים - והייתה זו מורוון. היא ביקשה ממנו שיספר לה כיצד ילדיהם מצאו זה את זה, אם ידע, אך הוא לא רצה לצער אותה בסיפור, ולכן רק שתק. עם השקיעה מתה מורוון בזרועותיו, ובלילה קברה הורין עללצד קבר בניהבנה, כשעל קברה חקק את המילים: '''כאן נחה גם מורוון אלדוון.'''

הורין הלך אל נרגותרונד החרבה והריקה לאחר מות הדרקון, ולקח משם את ה[[נאוגלמיר]]: מחרוזת נהדרת של פנינים גדולות, חפץ אמנות יקר מאוד ועשוי מלאכת מחשבת. הוא צעד לדוריאת והתייצב לפני המלך תינגול, משליך לרגליו את הנאוגלמיר בלעג, כמתנה על אשר שמר את בני משפחת הורין ששהו בדוריאת (שהרי הם מתו כולם). המלך, שהבין אל לבו של הורין, שתק, אך המלכה [[מליין]] דיברה אל הורין וביקשה ממנו לא לחשוב רעות עליהם, שכן את כל הידע שלו על הסיפור רכש דרך עיני מורגות', וכל פעולה מקבלת רושם רע יותר דרך עיני מלקור. אז הבין הורין כי צודקת היא, הרים את הנאוגלמיר, התנצל וביקש מתינגול שיקבל מידיו את החפץ ההוא על אשר גידל את טורין בדאגה ובכבוד וטרח רבות למען מורוון וניינור. הורין עזב את דוריאת ונדד זמן מה, בכאב גדול ובלא תכלית לחייו, ולבסוף השליך את עצמו לים ומת. כך בא אל קיצו בית הורין, אך נשמעה נבואה האומרת כי "אבן האומללים" תשרוד לנצח בטהרתה; ואכן, גם לאחר תום העידן הראשון, כאשר כל בלריאנד - החלק הצפוני של הארץ התיכונה - התנפצה בעקבות "מלחמת החרון", מלחמתם של הוולאר במורגות', ושקעה תחת גלי הים, "טול מורוון" - הקבר - עודנו ניצב מעל לגלים, זיכרון לגורלם המר של נרןבני אי היןבית הורין.