חולדה ובור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למחקרי ירושלים בפולקלור יהודי |
|||
שורה 16:
בעקבות אגדת חולדה ובור כתב [[אליהו מרדכי ורבל|אליהו מרדכי וֶרבֶּל]] את ה[[פואמה]] "עדים נאמנים או חולדה ובור" ([[וילנה]] [[1852]]).{{הערה|[http://books.google.com/books?id=wNlEAAAAYAAJ&printsec=frontcover&dq=%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%9D+%D7%A0%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D&hl=iw&ei=Q4Z7TrioHM_LtAbLpe3QDw&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=2&ved=0CC8Q6AEwAQ#v=onepage&q&f=false עדים נאמנים או חולדה ובור], באתר [[גוגל ספרים]]}} בעקבות פואמה זו כתב בשנת 1880 המחזאי [[אברהם גולדפדן]], חתנו של ורבל, את ה[[אופרטה]] המפורסמת "[[שולמית]]".
הסיפור הפנימי בנובלה "[[תהילה]]" מאת [[ש"י עגנון]] עוקב אחרי קווי העלילה של "חולדה ובור".{{הערה|{{nrg|רחלי מלק בודה|הרי את מבוטלת: איך להתמודד עם ביטול חתונה?|693/688|10 במאי 2015|11|2}}}} ברומן "[[כאב (רומן)|כאב]]" מאת [[צרויה שלו]] מתלבטת הגיבורה בין שמירת נישואיה, שבהם נולדו לה בן ובת, ובין חזרה לאהוב נעוריה, איתן, שנטש אותה כשלושים שנה קודם לכן ולפתע חזר לחייה. במחשבותיה עולה סיפור חולדה ובור: "בלב חרד היא נזכרת בסיפור התלמודי על הגבר שהפר את הבטחתו לשאת נערה שפגש בדרך, נשא אשה אחרת ואיבד את ילדיו במיתות משונות עד שחזר אליה. תמיד כשלימדה אותו חשבה על איתן, אבל באגדה המשיכה אותה נערה לחכות לו, גם אם נאלצה להעמיד פנים כי יצאה מדעתה כדי שלא ישיאוה לאחר, ואילו היא הקימה משפחה ועל כן ילדיה בסכנה, לא רק ילדיו שלו".{{הערה|צרויה שלו, '''כאב''', [[הוצאת כתר]], 2015, עמ' 171}} גם ב"כאב" יש שני עדים לא אנושיים להבטחתו של איתן, מעיין ועץ תות.{{הערה|צרויה שלו, '''כאב''', [[הוצאת כתר]], 2015, עמ' 224}}
==פרשנות==
|