ספר תורה – הבדלי גרסאות

לגבי צורתם ומראיהם של ספרי התורה ישנם שני סגנונות עיקריים:

* ספר תורה מוכנס לתוך תיבה עגולה מעוטרת ("תיק"), אשר נפתחת כדלת ומגילת הקלף מועברת מחלק אחד לחלק השני לצורך קריאתה. התיבה, מורכבת לרוב מעץ, אך מעוטרת בשלל עיטורים, החל מבדים וכלה ב[[מתכות יקרות]] כ[[כסף (מתכת)|כסף]] ו[[זהב]]. סגנון זה מצוי ברוב קהילות יהדות המזרח: מ[[מצרים]], [[סוריה]], ב[[עיראק]], ב[[תימן]], ב[[איראן]], [[בוכרה]], [[אפגניסטן]] ו[[הודו]]. הוא מצוי גם ביוצאי חלק המזרחי של [[צפון אפריקה]] כלומר [[לוב]], [[תוניסיה]] ואף חלק מ[[אלג'יריה]]. ב[[אירופה]] היה סגנון זה נדיר יותר, באופן חלקי באזור [[טורקיה]] וה[[בלקן]], בעיקר אצל היהודים ה[[רומניוטים]], וכן אצל [[יהדות גאורגיה]]. אלא שבחלק מהקהילות [[גאורגיה]] (כגון: קהילות [[יהדות קולאשי|קולאשי]], [[יהדות כותאיסי|כותאיסי]], [[יהדות אוני|אוני]] ועוד) ישנם עמודי עץ חיים היוצאים מתחתית התיבה.

 

את ספרי תורה בתוך תיק (הסגנון הראשון שהוזכר) נהוג לכנות "ספרי תורה ספרדיים" בעוד הספרים העטופים ב'מעיל' (הסגנון השני) מכונים "ספרי תורה אשכנזיים". כינויים אלו הם כוללניים ואינם מדויקים, שכן גם בעוד אצל האשכנזים הסגנון השני הוא אכן בלעדי, הוא אינו ייחודי רק ליהודי אשכנז ומשמש גם קהילות ספרדיות במקומות שונים.