הבדלים בין גרסאות בדף "יוסף אלרון"

הוסרו 994 בתים ,  לפני 6 חודשים
מ
הסבת קישור חיצוני לתבנית:פס"ד עליון (תג)
מ (הסבת קישור חיצוני לתבנית:פס"ד עליון (תג))
במקרה אחר קבע השופט אלרון שאין להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין פלילי חוקרי שב"כ בשל טענות לעינויים במהלך חקירה של אדם פלסטיני. בפסק הדין נקבע כי תיאוריו של המתלונן את האמצעים שהופעלו נגדו לא הוכחו, וכי "האמצעים המיוחדים" שהשב"כ הודה בנקיטתם נדרשו לצורך סיכולה המיידי של "סכנה מוחשית של פגיעה בחיי אדם", ועל כן השימוש שעשו חוקריו באמצעים אלה חוסה תחת "סייג הצורך". כמו כן נדחתה בפסק הדין העתירה לביטול הנחיות בשב"כ, המאפשרות התייעצות של חוקרים עם דרגים בכירים מהם באשר להפעלת "אמצעים מיוחדים" במהלך החקירות{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=17090180.J11|סוג=בג"ץ|עותר=טביש|משיב=היועץ המשפטי לממשלה|ניתן ב=26 בנובמבר 2018}}}}. בקשה לדיון נוסף על פסק הדין נדחתה בהחלטת [[נשיא בית המשפט העליון|נשיאת בית המשפט העליון]], השופטת [[אסתר חיות]]{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=18091050.V03|סוג=דנג"ץ|עותר=טביש|משיב=היועץ המשפטי לממשלה|ניתן ב=25 בפברואר 2019}}}}.
 
כמו כן, השופט אלרון הוא מבין שופטי בית המשפט העליון הסבורים כי יש לאפשר הריסת בתי מחבלים כאמצעי הרתעתי, וקבע כי "חרף הספקות שהובעו בעת האחרונה בפסיקה ובספרות ביחס לכוח ההרתעה של הריסת בתים, עמדתי היא כי כאשר הוכיח המפקד הצבאי שקיים אפקט הרתעתי ראוי ומשמעותי, כבענייננו, הרי שאין להתערב בהחלטת הרשויות המוסמכות לעשות שימוש באמצעי זה"{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\17\860\087\j04&fileName{{פס"ד עליון|קישור=17087860.J04&type|סוג=2 בג"ץ 8786/17 |עותר=אבו אלרוב נ. |משיב=מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (|ניתן ב=26.11.2017)]}}}}.
 
=== משפט פלילי ===
כך, קבע כי ככלל, אין להעניק צו חיפוש בטלפון נייד במקרים שבהם בבסיס הבקשה למתן הצו מידע שהושג בחיפוש קודם במכשיר שבוצע שלא כדין. זאת, בין היתר במטרה למנוע פגיעה חמורה בזכות הנחקר לפרטיות, וכן למנוע "מסע דיג" של רשויות החקירה במכשירי הטלפון הניידים של נחקרים על מנת למצוא פיסת מידע שתצדיק בהמשך הדרך הוצאת צו חיפוש. בהקשר זה כתב כי:<blockquote>"ביצוע עבירות על-ידי גורמי אכיפת החוק מהווה תופעה פסולה שאין להשלים עימה. המטרה אינה מקדשת את האמצעים, ואין בעצם השאיפה למיצוי החקירה כדי להתיר לחוקרי המשטרה לבצע עבירות האסורות בדין. על רשויות החקירה להקפיד הקפד היטב על הוראות החוק ועל יישום נהלי החקירה, ולהוות דוגמה לכל אזרח להתנהגות נאותה. לא יעלה על הדעת כי במסגרת מאמציהן למיגור הפשיעה יבצעו חוקרי המשטרה פעולות המנוגדות לדין, שהרי אין מתקנים עוול בעוול [...] הליכי חקירה בלתי תקינים עלולים להוביל בסופו של יום לחוסר אמון בתוצאות החקירה – הן מצד בית המשפט הדן בהליך העיקרי והן מצד הציבור. חקירה שאינה מתנהלת בשום שכל זורעת ספקות בליבו של בית המשפט, מקשה עליו לברר את העובדות הדרושות להכרעתו – ופוגמת בהליך הפלילי ובאמון הציבור בו"<ref>{{פס"ד עליון|קישור=19079170.J10|סוג=בש"פ|עותר=יונתן אוריך|משיב=מדינת ישראל|ניתן ב=25 דצמבר 2019|פד"י=}}</ref>.</blockquote>השופט אלרון אף הביע ביקורת על התנהלות הרשויות במקרה שבו חומרי החקירה לא הועברו במלואם לנאשם, וסבר כי די בכך בכדי להצדיק מתן היתר לחזור בו מהודאתו בביצוע העבירות שיוחסו לו. לשיטתו:<blockquote>"הפגיעה בזכות העיון בחומרי החקירה מהווה פגיעה ממשית ומהותית בזכותו של נאשם להליך הוגן, ובפרט באפשרותו להתגונן מפני האישומים המיוחסים לו. פגיעה שכזו, של אי-העברת חומרי חקירה, יכול שתעלה בנסיבות מסוימות עד כדי חשש לעיוות דין של ממש, אשר יצדיק מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודייתו"<ref>{{פס"ד עליון|קישור=18057350.J14|סוג=ע"פ|עותר=דוד (דאוד) גודובסקי|משיב=מדינת ישראל|ניתן ב=9 דצמבר 2019|פד"י=}}</ref>.</blockquote>במקרה אחד, הונחו לפתחו שתי בקשות רשות ערר מטעם נאשמים שערריהם על עיכוב שחרורם ממעצר נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ללא דיון. השופט אלרון קיבל את עמדת המבקשים והורה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לקיים את הדיון בעררים עוד באותו הערב, ואף ביקש להעביר את החלטותיו במישרין לנשיא בית משפט המחוזי בתל אביב. בהחלטתו כתב אלרון כי "דחיית הערר על אתר ומבלי לשמוע את טיעוני בא-כוח המבקש, תוך קיום דיון כנדרש, מהווה פגיעה של ממש בזכותו של המבקש להליך הוגן ולקבלת יומו בפני בית המשפט"{{הערה|{{פס"ד עליון|19004960.J01|סוג=בש"פ|עותר=משה קחלון לוי|משיב=מדינת ישראל|ניתן ב=20 בינואר 2019}}}}.
 
במקרה נוסף הורה השופט אלרון להביא עצור לבדיקה פסיכיאטרית לאלתר, בליל שישי, לאחר שבתי המשפט השלום והמחוזי לא דנו בבקשה לעשות כן והורו על מעצרו ללא נוכחות עורך דין בשל כניסת השבת{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\260\042\j01&fileName{{פס"ד עליון|קישור=19042260.J01&type|סוג=2 בש"פ 4226/19 |עותר=פלוני נ' |משיב=מדינת ישראל (|ניתן ב=21.6.2019)]}}; {{קישור כללי|כתובת=https://www.ifat.com/InfoBuzzerItemPage/?resourceId=9288802&appUser=0&resourceId=9288802&appUser=0|כותרת=Info Buzzer|אתר=www.ifat.com|תאריך_וידוא=2019-06-30}}}}.
 
הקפדה זו על זכויותיהם של נאשמים באה לידי ביטוי גם בפסיקותיו הנוגעות להחלטותיהם של בתי המשפט להורות על מעצרם של נאשמים עד לתום ההליכים ולא לשחררם לחלופת מעצר. לשיטתו, "גם כאשר מדובר בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים, ובהתקיים עילות למעצרו של הנאשם, מצוות המחוקק היא לבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה"{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\18\040\068\j02&fileName{{פס"ד עליון|קישור=18068040.J02&type|סוג=2 בש"פ 6804/18 |עותר=טרייסי קדיס נ' |משיב=מדינת ישראל (|ניתן ב=17.10.2018)]}}}}. בעניין אחר הדגיש כי "במסגרת מכלול השיקולים שיש לבחון בהחלטה על מעצר עד תום הליכים, יש להתייחס גם להשלכות המעצר על ילדי הנאשם"{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\850\017\j01&fileName{{פס"ד עליון|קישור=19017850.J01&type|סוג=2 בש"פ 1785/19 |עותר=בלסם שראיעה נ' |משיב=מדינת ישראל (|ניתן ב=25.3.2019)]}}}}.
 
בהקשר זה קבע באחת מהחלטותיו שעל אף החשש להימלטותו של אדם שהתבקשה [[הסגרה|הסגרתו]] לידי מדינה אחרת, ועל אף החשיבות שבקיום התחייבויותיה הבין-לאומיות של ישראל להסגיר אדם שעתיד לעמוד לדין במדינה אחרת, אין בעצם ההכרזה עליו כ"בר הסגרה" כדי להצדיק את מעצרו מאחורי סורג ובריח – ויש לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\970\018\j02&fileName{{פס"ד עליון|קישור=19018970.J02&type|סוג=2 בש"פ 1897/19 |עותר=היועץ המשפטי לממשלה נ' |משיב=טוויל (|ניתן ב=19.3.2019)]}}}}. בשני מקרים שבהם נדחה ערר של עצור על החלטה לעכב את שחרורו ממעצר מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, ביטל השופט אלרון את ההחלטה בערר בקובעו כי "דחיית הערר על אתר ללא שמיעת טיעוניו של בא-כוח המבקש, תוך קיום דיון כנדרש, מהווה פגיעה של ממש בזכותו של המבקש להליך הוגן ולקבלת יומו בפני בית המשפט"{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\970\004\j01&fileName{{פס"ד עליון|קישור=19004970.J01&type|סוג=2 בש"פ 497/19 |עותר=רוזנפלד נ. |משיב=מדינת ישראל (|ניתן ב=20.1.2019)]}}; [https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\960\004\j01&fileName{{פס"ד עליון|קישור=19004960.J01&type|סוג=2 בש"פ 496/19 |עותר=משה קחלון לוי נ. |משיב=מדינת ישראל (|ניתן ב=20.1.2019)]}}}}. עוד הודגש בפסיקותיו כי אם בית המשפט סבור שקיימת אפשרות עקרונית לשחרור נאשם לחלופת מעצר, עליו להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מהמפקחים המוצעים בטרם יחליט שאין מקום לשחררו לחולפת מעצר{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\150\018\j01&fileName{{פס"ד עליון|קישור=19018150.J01&type|סוג=2 בש"פ 1815/19 |עותר=אבו זאיד נ. |משיב=מדינת ישראל (|ניתן ב=25.3.2019)]}}; [https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\500\004\j01&fileName{{פס"ד עליון|קישור=19004500.J01&type|סוג=2 בש"פ 450/19 |עותר=גנאל נ' |משיב=מדינת ישראל (|ניתן ב=31.1.2019)]}}}}.
 
לצד זאת, השופט אלרון אינו חוסך בביקורת על הימשכותם של הליכים פליליים בבתי המשפט בעוד הנאשם מצוי במעצר, וקרא לא אחת לבתי המשפט להאיץ את הדיונים ולהביא לסיום ההליכים{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\400\018\j02&fileName{{פס"ד עליון|קישור=19018400.J02&type|סוג=2 בש"פ 1840/19 |עותר=מדינת ישראל|משיב=פרדר נ'|ניתן פרדר (ב=18.3.2019)]}}; [https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\18\770\038\j03&fileName{{פס"ד עליון|קישור=18038770.J03&type|סוג=2 בש"פ 3877/18 |עותר=מדינת ישראל נ. |משיב=אוסאמה אבו כאטר (|ניתן ב=28.5.2018)]}}}}.
 
כך, באחד המקרים קבע השופט אלרון כי "מציאות שבה נאשם שוהה במעצר למעלה משנה וחצי בטרם הוחלט כי נסיבותיו מצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים, היא כמעט בלתי נתפסת, ויש לעשות ככל הניתן כדי למנוע הישנותה במקרים אחרים". לצורך כך אף קרא ל"שינוי חקיקתי שעל פיו שלוש או ארבע הבקשות הראשונות להארכת מעצרם של נאשמים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים תוגשנה לבית המשפט שבו מתנהל תיק המעצר, ותידונה על ידי נשיא בית המשפט", וזאת במטרה להביא "למודעות גדולה יותר ומעורבות הכרחית של נשיאי בתי המשפט באשר להתקדמות תיק המעצר לצד שמיעת התיק העיקרי", ולאפשר "התנהלות מבוקרת, מפוקחת יותר, ובכלל זה ניוד שופטים בתוך בית המשפט לצורך מתן קדימות לתיקים בהם נדרש זמן שיפוטי רב יותר מהמקובל, כאשר ברקע נלקחת בחשבון שהותם של הנאשמים במעצר עד שיוכרע דינם"{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\200\041\j14&fileName{{פס"ד עליון|קישור=19041200.J14&type|סוג=2 בש"פ 4120/19 |עותר=מדינת ישראל|משיב=עודה נ'|ניתן עודה (ב=4.7.2019)]}}}}.
 
באחת מהחלטותיו קבע כי ההסדר הקיים, המאפשר לתביעה להגיש חומר חסוי לצורך ביסוס קיומה של עילת מעצר עד תום ההליכים "אינו חף מקשיים ומעורר חוסר נחת ניכר, שהרי יש בו כדי לפגוע בזכותו הבסיסית של נאשם להתמודד עם הטענות המופנות נגדו, ואף לפגום ביכולתו של הסנגור להעניק לו ייעוץ וייצוג משפטי הולם בהיעדר ידיעה ברורה אודות טיב הראיות החסויות להן טוענת המאשימה"{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\870\017\j01&fileName{{פס"ד עליון|קישור=19017870.J01&type|סוג=2 בש"פ 1787/19 |עותר=נעמאן אבו זניד נ' |משיב=מדינת ישראל (|ניתן ב=28.3.2019)]}}}}.
 
במסגרת החלטותיו, הדגיש השופט אלרון כי שחרורו של נאשם לחלופת מעצר בפיקוח מחייבת השגחה משמעותית מצד המפקחים. במסגרת זאת, אף הורה על חילוט ערבות בסך כולל של 9.5 מיליון ש"ח להבטחת מעצרו של נאשם בביצוע עבירות רצח וניסיון לרצח במסגרת ארגון פשיעה, בתנאי פיקוח אלקטרוני, לאחר שברח ממעצר. בהקשר זה הדגיש אלרון כי "יידעו ויפנימו המתחייבים לפקח על חשוד, נאשם או נידון את מלוא כובד האחריות המוטל על כתפיהם, ויידע כל נאשם השוקל להפר את תנאי שחרורו בערובה כי הוא עתיד לפגוע פגיעה אנושה במבקשי טובתו אשר הסכימו לערוב לו"{{הערה|[https://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/19019020-J04.htm בש"פ 1902/19 אביטן נ' מדינת ישראל (2.6.2019)]}}.
השופט אלרון מקפיד להדגיש בפסיקותיו כי "בית המשפט הבוחן החלטה מינהלית אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית אשר מופקדת על קבלת ההחלטה בשיקול דעתו שלו, ואינו מתערב בהחלטה אף אם ניתן היה לקבל החלטה טובה יותר". לשיטתו, "תפקידו של בית המשפט מתמצה בבחינת סבירות ההחלטה והליך קבלתה, באופן הבוחן האם נפלו פגמים המצדיקים את ביטולה"{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=16073100.J11|סוג=עע"מ|עותר=עירית בת ים|משיב=ועדת המשנה לעררים|ניתן ב=23 באוקטובר 2018}} ; {{פס"ד עליון|קישור=18014600.J02|סוג=בג"ץ|עותר=יהודה דרורי|משיב=הוועדה לבחירת שופטים|ניתן ב=21 בפברואר 2018}} ;{{פס"ד עליון|קישור=19001220.A11|סוג=עע"מ|עותר=עמותת זכרון זאב צבי|משיב=מועצת עיריית ירושלים|ניתן ב=4 באוגוסט 2019}} ;{{פס"ד עליון|קישור=15065250.O43|סוג=בג"צ|עותר=ארגון עמק שווה |משיב=ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה|ניתן ב=6 באוגוסט 2019}}}}.
 
באחד מפסקי דינו עמד השופט אלרון על שיקול הדעת הרחב המסור לרשויות התביעה בהחלטה על פתיחה בחקירה פלילית כמו בהחלטה אם להעמיד אדם לדין{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\430\019\j03&fileName{{פס"ד עליון|קישור=19019430.J03&type|סוג=2 בג"ץ 1943/19 |עותר=עמותת "חוזה חדש" נ' |משיב=היועץ המשפטי לממשלה (|ניתן ב=21.3.2019)]}}; [https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\070\019\j04&fileName{{פס"ד עליון|קישור=19019070.J04&type|סוג=2 בג"ץ 1907/19 |עותר=פלונית נ' |משיב=פרקליט המדינה (|ניתן ב=25.3.2019)]}}; [https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\18\960\067\j07&fileName{{פס"ד עליון|קישור=18067960.J07&type|סוג=2 בג"ץ 6796/18 |עותר=סעדי נ' |משיב=המחלקה לחקירות שוטרים (|ניתן ב=14.3.2019)]}}; [https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\18\470\068\j06&fileName{{פס"ד עליון|קישור=18068470.J06&type|סוג=2 בג"ץ 6847/18 |עותר=טאצ'ר-גואל נ' |משיב=פרקליט המדינה (|ניתן ב=6.1.2019)]}}; [https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\18\160\015\j06&fileName{{פס"ד עליון|קישור=18015160.J06&type|סוג=2 בג"ץ 1516/18 |עותר=ורקשטל נ' |משיב=היועץ המשפטי לממשלה (26.6.2018).]}}}}.
 
השופט אלרון דחה בדעת רוב, דרישה לפרסום זהותם של מבצעי [[חפירה ארכאולוגית|חפירות ארכאולוגיות]] שבוצעו באזור [[יהודה ושומרון]], שבקשו ששמם לא יפורסם, בין היתר לאחר שאימץ את עמדת [[משרד החוץ]] שלפיה פרסום המידע עלול להוביל לפגיעה ביחסי החוץ של ישראל{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=16100140.J16|סוג=עע"מ|עותר=יש דין - ארגון מתנדבים לזכויות אדם|משיב=המינהל האזרחי איו"ש|ניתן ב=16 במאי 2019, סעיף 35}}}}.
במקרה אחר הוא קבע כי החלטת [[משרד הבריאות]] האוסרת על ביצוע לידות בית ב"מרכזי לידה טבעית", סבירה ומידתית, וזאת תוך שציין שאף שיש טעם בעמדת העותרות באשר ליתרונות הגלומים בלידה מחוץ לכותלי בית החולים, הרי ש"בהפעילו ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות, בית המשפט אינו נדרש להכריע מי מבין העמדות נכונה או ראויה יותר בעיניו; עליו לבחון האם החלטתה של הרשות התקבלה על סמך שיקולים ענייניים ומקצועיים והאם היא מצויה במתחם הסבירות". לאחר איזון שערך בין זכותן של יולדות לאוטונומיה ולפרטיות לבין הרצון להגן על חייהם ובריאותם של היולדת והיילוד, קבע כי לא נפל פגם בהחלטת משרד הבריאות בעניין זה{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=17054280.J07|סוג=בג"ץ|עותר=רום|משיב=מדינת ישראל|ניתן ב=18 ביוני 2018}}}}. אלרון גם סירב בדעת הרוב להתערב בשיקול מנהל השירותים הווטרינריים באיזון בין צער בעלי חיים לבריאות הציבור{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=19008610.Z12|סוג=עע"מ|עותר=מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר|משיב=נח - התאחדות ישראלית של ארגונים|ניתן ב=26 ביוני 2019}}}}.
 
במספר מקרים אחרים השופט אלרון נמנע מלהתערב בשיקול דעתן של רשויות התכנון, וציין כי בית המשפט "ייטה שלא להתערב בהחלטותיהם של גופי התכנון אלא אם הוכח קיומו של פגם משפטי בהליך קבלת ההחלטות, או שההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני"{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\17\740\059\j11&fileName{{פס"ד עליון|קישור=17059740.J11&type|סוג=2 בג"ץ 5974/17 |עותר=המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל נ' |משיב=המועצה הארצית לתכנון ובניה (|ניתן ב=23.1.2019)]}}. ראו גם עע"מ 7310/16 עיריית בת ים נ' ועדת המשנה לעררים המועצה הארצית לתכנון ובניה (23.10.2018).}}{{הערה|וראו גם: {{פס"ד עליון|קישור=18006940.J08|סוג=עע"מ|עותר=אבו נאב אוסאמה ואח'|משיב=המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים|ניתן ב=2 ביוני 2019}}{{ש}}{{פס"ד עליון|קישור=17094030.E15|סוג=עע"מ|עותר=הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור|משיב=אלון צבי כרמלי ואח'|ניתן ב=26 ביוני 2019}}}}.
 
לצד גישה זו, המעניקה לרשויות המדינה שיקול דעת נרחב יחסית להפעיל את סמכויותיהן, מדגיש השופט אלרון בפסיקותיו את החובה החלה עליהן לשמור על זכויותיהם של כלל קבוצות האוכלוסייה.
בבקשה לרשות ערעור על הרשעתם של מקבצי נדבות בעבירה של פשיטת יד בכותל, שנקבעה בתקנות, קבע השופט אלרון כי ניתן לתקוף את חוקיות התקנות במסגרת הליך פלילי. הוא אף סבר, בדעת מיעוט, כי העבירה נקבעה בחוסר סמכות והציע לבטל את הרשעתם - או לכל הפחות להפחית בעונשם - תוך שביקר את השימוש בדין הפלילי בכדי למנוע קיבוץ נדבות בכותל{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=18081820.A11|סוג=רע"פ|עותר=מושיא|משיב=מדינת ישראל|ניתן ב=18 בפברואר 2020}}}}.
 
במסגרת עתירה לשינוי הקריטריונים שקבע משרד החינוך באשר לזכאותם של ילדים עם צרכים מיוחדים המשולבים במוסדות חינוך "רגילים" להסעה על מסגרות החינוך שבהן הם לומדים, קבע השופט אלרון שהקריטריונים שנקבעו שרירותיים ופוגעים בזכותם לשוויון של תלמידים אלו, ועל כן הורה על השוואת הקריטריונים לאלו שחלים על תלמידי החינוך המיוחד. אלרון הדגיש כי על ההסדר העתידי שיגבש משרד החינוך לבטא "את מחויבותנו כחברה מתוקנת, הדוגלת בערכים של שוויון ולא פחות מכך של ערבות הדדית. בענייננו, משמעות הדבר היא להנגיש הלכה למעשה את הזכות לחינוך לכל התלמידים במדינת ישראל, ובכלל זה תלמידים עם מוגבלויות"{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\15\910\001\j60&fileName{{פס"ד עליון|קישור=15001910.J60&type|סוג=2 בג"ץ 191/15 |עותר=פלוני נ' |משיב=עיריית בני ברק (|ניתן ב=19.4.2019)]}}}}.
 
כמו כן, במסגרת עתירה לתרגום אחת מבחינות הבגרות לערבית במלואה לאחר שהתברר כי רק חלקים ממנה תורגמו לערבית, הדגיש השופט אלרון כי על משרד החינוך להבטיח "שמערכי הבחינות בשפה הערבית לא ייפלו במאומה מאלה בשפה העברית"{{הערה|[https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\690\040\j06&fileName{{פס"ד עליון|קישור=19040690.J06&type|סוג=2 בג"ץ 4069/19 |עותר=סלאח נ' |משיב=מנכ"ל משרד החינוך(|ניתן ב=18.6.2019)]}}}}.
 
===משפט אזרחי===