התפתחות מערכת השמש – הבדלי גרסאות

כאשר הערפילית קרסה תחת עצמה, שימור [[תנע זוויתי|התנע הזוויתי]] גרם לחומר המרכיב אותה להסתובב במהירות הולכת וגדלה, אנרגיית [[כבידה]] [[אנרגיה פוטנציאלית|פוטנציאלית]] הפכה ל[[אנרגיה קינטית]] אשר התגלמה בין השאר כ[[חום (פיזיקה)|חום]]. במרכז העננה [[לחץ]] ה[[גז]]ים, העלייה באנרגיה הקינטית וכן פעולה של [[שדה מגנטי|שדות מגנטיים]] גרמו לערפילית להידחס לצורת דיסקה שטוחה. [[דיסקה קדם-פלנטרית|הדיסקה הפרוטופלנטרית]] הגיעה לרדיוס של כמאתיים יחידות אסטרונומיות ובתוכה החל להיווצר [[פרוטו כוכב]]. בשלב זה, הייתה השמש דומה לכוכבים מסוג [[כוכבי T בשור|T בשור]] - כוכבים צעירים מאוד המוקפים דיסקות [[אבק בין כוכבי]] שטרם הגיעו לשלב ההיתוך הגרעיני והפקת האנרגיה שלהם מסתמכת על קריסה כבידתית. לאחר כמאה מיליון שנים הלחץ גובר בליבת הפרוטו כוכב וה[[טמפרטורה]] במרכזו מגיעה למליונילמיליוני מעלות. דבר זה מאפשר לכוכב להגיע ל[[שיווי משקל הידרוסטטי]] - השלב הסופי בהיווצרות כוכב.