חילונים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 27451570 של AddMore-III (שיחה) גרסה הרבה יותר מוצלחת |
AddMore-III (שיחה | תרומות) בוודאי, ולכן כתבתי אותה; אנא שים לב לדפ"ש. ההוספה לא תואמת אף לפשרה של גילגמש, ובתצורה הנוכחית הערך נראית רע אפילו יותר, כפי שהתריע Ronam שיהיה (קביעות סוצ' מעורבבות ביזהר וכו'). מה גם שסאפיינס בהחלט הביע התנגדות לציטוט הזה כהגדרה. |
||
שורה 7:
תפיסות אידאולוגיות יהודיות-חילוניות קמו לראשונה ב[[מזרח אירופה]] בשלהי [[המאה ה-19]], ומנסחיהן, דוגמת [[אחד העם]], השפיעו רבות על הזהות הלאומית הישראלית שקמה בהשראת הציונות החילונית. דור מייסדי המדינה היה חדור בהשקפה שראתה את ה[[יהדות כתרבות]], ואת המסורת הדתית כפרי רוחו של העם היהודי ואחת היצירות שיצר, ושניתן היה לשנות או לעזוב במידת הצורך; לא כתולדה של [[התגלות]] אלוהית המגדירה ומכוננת את עם ישראל כבהשקפה המסורתית. רעיונות חילוניים עקרוניים היו דומיננטיים בישראל העצמאית בימי הקמתה וגם בעשורים שלאחר מכן, אך נחלשו למן שנות ה-70.{{הערה|1=[[יואב פלד]], הורית הרמן פלד. The Religionization of Israeli Society. Routledge, 2018. עמ' 17, 94 וכו'.}} המגזר החילוני בישראל שואב חלק ממאפייניו מתפישות אלו, אך רק חלק מהמגדירים עצמם 'חילונים' על פי המפתח הסוציולוגי במדינה אוחז בהשקפה חילונית-יהודית עקרונית.
==הגדרת חילוני==
הסופר והמחנך, [[ס. יזהר]], טען שלהיות חילוני משמעו לקחת ריבונות על החיים, הגורל והאמונות. וכך הוא כותב במאמרו: "עוז להיות חילוני" על תפיסתו את החילוניות :{{הערה|[[ס. יזהר]], "עוז להיות חילוני" בספרו: '''קריאה לחינוך''', [[ספריית פועלים]], 1984, עמ' 128 - 129}}<blockquote>"להיות חילוני זה מעבר להיות לא דתי. ומעבר להיות בלתי מאמין באמונת הדתי [...] חילוני אינו חילוני מחמת ש'נתרוקן לו', מחמת ש'אמונתו נתייבשה', אלא מחמת שבחר לעמוד בעולם על חזקתו שלו, בלתי מודה באמונת הדתי, ובלתי נדון לחיי אמונה אחת, כל כוללת, שלמה מאופק עד אופק, אמונת 'כיפת הסלע'. להיות חילוני, זה להיות בעל תביעה לריבונות על חייו. בלתי מחויב מראש למצוות או לחיובים שלא באו מהכרעתו ומהסכמתו האוטונומית, לרבות קבלת חולשתו, שגיאותיו ומחיר השגיאות, על ראשו."</blockquote>▼
חילונים יכולים להיות [[תאיזם|תאיסטים]], [[אגנוסטיות|אגנוסטיקנים]], [[אתאיזם|אתאיסטים]], [[דאיזם|דאיסטים]] ובני כל השקפה אחרת. קו הגבול אינו חד וברור - רבים מאלה הרואים עצמם חילונים בישראל, ואורח חייהם היומיומי אכן אינו כולל קיום מצוות היהדות באופן שגרתי, מקיימים טקסים מסוימים כמנהג, כגון [[צום]] ב[[יום הכיפורים]], שמירת [[כשרות]], אי אכילת [[חמץ]] ב[[פסח]] ומנהגים נוספים שמקורם בדת היהודית, כגון השתתפות בתפילה או בטקסים אחרים בבתי כנסת. ההגדרות "חילוני" ו"מסורתי", אינן מוחלטות, וישנה אף חפיפה מסוימת ביניהן. לדוגמה, אדם שנוסע בשבת אך מקפיד לאכול כשר יכול להגדיר את עצמו חילוני, מסורתי או "חילוני מסורתי".
בסקרי דעת קהל כמו אלו שעורכים בישראל [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]] ומכוני מחקר שונים, זהות חילונים נקבעת על-פי בחירתם העצמית של המשיבים בין מספר קטגוריות של קשר לדת, אשר בציבור היהודי כוללות בדרך-כלל "חילונים", "מסורתיים", "דתיים", "חרדים" ולעיתים גם קטגוריות ביניים נוספות.
▲הסופר והמחנך, [[ס. יזהר]], טען שלהיות חילוני משמעו לקחת ריבונות על החיים, הגורל והאמונות. וכך הוא כותב במאמרו: "עוז להיות חילוני" על תפיסתו את החילוניות :{{הערה|[[ס. יזהר]], "עוז להיות חילוני" בספרו: '''קריאה לחינוך''', [[ספריית פועלים]], 1984, עמ' 128 - 129}}<blockquote>"להיות חילוני זה מעבר להיות לא דתי. ומעבר להיות בלתי מאמין באמונת הדתי [...] חילוני אינו חילוני מחמת ש'נתרוקן לו', מחמת ש'אמונתו נתייבשה', אלא מחמת שבחר לעמוד בעולם על חזקתו שלו, בלתי מודה באמונת הדתי, ובלתי נדון לחיי אמונה אחת, כל כוללת, שלמה מאופק עד אופק, אמונת 'כיפת הסלע'. להיות חילוני, זה להיות בעל תביעה לריבונות על חייו. בלתי מחויב מראש למצוות או לחיובים שלא באו מהכרעתו ומהסכמתו האוטונומית, לרבות קבלת חולשתו, שגיאותיו ומחיר השגיאות, על ראשו."</blockquote>
==תפיסת העולם החילונית==
|