הונים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קוי-קווי (דרך WP:JWB)
מ הוספת קישור לאורווה
שורה 209:
הנורמה של חיים בערבות היא חיים על המינימום ההכרחי וייצור עצמי של המוצרים לצריכה. לצורך השגת מוצרים נוספים, נזקקו ההונים למגע עם שבטים או מדינות באמצעות מסחר או פשיטות. ההונים היו עניים יותר, ללא מערכת קשר ותיאום, ועם ציוד וכלי נשק נחותים מחיילים של האימפריה, אך לצידם עמדה הניידות הגבוהה שלהם ויכולתם לגייס באחת את כל האוכלוסייה של הגברים הלוחמים - תוצאה של המבנה הפשוט של הצבא ההוני: כל זכר מגיל 15 ועד 50 היה פרש-לוחם, שבעיתות שלום עסק ברעייה או צייד ובעת מלחמה הצטרף לקבוצת פושטים. קבוצה מסוג זה מנתה כ-1,000 פרשים, כאשר הגברים הזקנים נותרו מאחור עם הנשים והילדים. כך יכלו קבוצות וגדודי פשיטה קטנים יחסית לגבור על חברות חקלאיות או עירוניות, שמספר תושביהן גבוה בהרבה. שילוב של עצמאות כלכלית וניידות גבוהה הפך את הצבא ההוני לכוח יעיל.{{הערה| Nic Fields. Attila the Hun (Command) . Osprey Publishing ( 2015) page 12}}
 
ההונים נלחמו על גב סוסים ואמיאנוס מַרְקֶלִינוּס מציין כי הם "דבוקים לסוסיהם שהם קשוחים אבל מכוערים, הם יושבים על הסוסים כמנהג נשים וכך הם מבצעים את המשימות שלהם". הסופר-[[וטרינריה|וטרינר]] הרומאי [[וגטיוס]] מתאר את הסוס ההוני כחיה קשוחה שחיה מחוץ לאורווהל[[אורווה]] - הוא במרעה כל ימות השנה ומורגל בתנאי מזג אוויר קשים - ומדרג אותו כמספר אחד ברשימת סוסי המלחמה. הוא מתאר את הסוס ההוני כסבלני, עמיד בפני קשיי קור ורעב, שקט ונושא פצעי מלחמה ללא בעיות. ההונים היו פרשים בחסד-עליון ואיש הכנסייה [[סידוניוס אפולינאריס]] השווה אותם ל[[קנטאור]] והוסיף: "הרוכב [ההוני] דבק בסוסו, אפשר לחשוב שהאדם והסוס מחוברים יחדיו. [פרשים בכל] עם אחר רוכבים על גב סוס, ההונים חיים שם [על גב הסוס]".
 
ההונים רכבו ללא שימוש ב[[דרבן (רכיבת סוסים)|דרבנות]] והאיצו בסוסים בעזרת [[שוט|שוט רכיבה]] שידיות שלהם נמצאו בקברים רבים. אף על פי שלא נמצאו כל שרידים או עדויות לשימוש ב[[ארכוף|ארכופים]], יכולת השליטה הייחודית שלהם בסוסים והיכולת לירות בקשת תוך כדי רכיבה, עשויות להצביע על שימוש בהם על ידי ההונים.{{הערה|[[#Helfen|Helfen]], page 206.}} מחקר נוסף מעלה תאוריה כי בתקופתו של אטילה הגיעה הערבה ההונגרית לקצה היכולת שלה לתמוך במרעה של סוסים מחד ומאידך נאלצו ההונים להתמודד מול צבאות רומאיים גדולים ומאומנים יותר. כתוצאה מכך, נסמך הצבא ההוני יותר ויותר על חיילים רגלים, חלקם מהשבטים הגרמאניים מבני בריתו וחלקם חיילים הונים. לפי התאוריה, חייל הרגלים הפך למרכיב מרכזי בצבא ההוני במהלך הקרבות בגאליה ב-451 ובאיטליה 452. משהשתנה הרכב הכוחות, היה לרומאים, שהצטיינו בלוחמת-רגלי, קל יותר להתמודד מול ההונים ולגרום להם לאבידות משמעותיות ואף להטות את הכף כנגד היתרון ההוני בלחימת פרשים.{{הערה|[http://www.kroraina.com/varia/pdfs/lindner_NOMADISM,%20HORSES%20AND%20HUNS.pdf Rudi Paul Lindner. Nomadism, Horses and Huns. Past and Present, No. 92 (Aug., 1981), pp. 3-19 . Oxford University Press]}}